לאון יוסף (1922-1948) – ליום הזיכרון לחללי צה"ל.

לאון יוסף (מקור: אתר "יזכור")

בכל שנה אנו חווים את המקבץ הכבד של ימי הזיכרון. הראשון, לשואה ולגבורה, לאחריו יום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה ומיד במעבר חד לחגיגות יום העצמאות. השנה נחגוג 65 שנים לעצמאותנו. לא בכדי נבחרו ימים אילו בצמידות וסיפור חייו הטרגי של לאון יוסף הוא סמל לקשר הזה.

 לאון יוסף נולד ב-1922 בעיר פלובדיב, העיר השנייה בגודלה בבולגריה לחנה ושמעון, פועלים קשי יום. הוא סיים את בית הספר היהודי בעירו והחל לפרנס את משפחתו כסנדלר. בסוף שנות ה-30 החל השלטון בבולגריה לרדוף באופן ממוסד את יהודי המדינה וב-16 בספטמבר 1939 החליטה הממשלה הבולגרית לגרש  4,000 "נתינים זרים" ששהו על אדמת בולגריה. מאחורי המינוח "נתינים זרים" עמדו כמובן 4,000 יהודים וביניהם יוסף ומשפחתו. הם נעצרו והושלכו בשטח ההפקר בגבולות יוון, טורקיה ובולגריה, ולאחר תלאות רבות הצליחו להגיע לעיר הנמל וארנה שעל חוף הים השחור.

בווארנה, במימון ארגון הג'וינט עלו לאון יוסף ומשפחתו על אניית מעפילים פרטית בשם "סלבדור" שהפעיל ד"ר ברוך קונפינו, דמות השנויה במחלוקת. קונפינו ניהל מבצע העפלה פרטי  מבולגריה ודרכה, ובמסגרתו כבר הפליגו הספינות: "אגיוס ניקולאוס", "רודניצ'אר" (א'-ד') וה"ליברטאד". ה"סלבדור" הייתה  מפרשית רעועה ללא מנוע אשר בלחץ המשטרה הבולגרית הועלו עליה 352 מעפילים. ב-3 בדצמבר 1940 יצאה הספינה לדרכה וב-12 בדצמבר טבעה מול העיירה סיליברי בטורקיה, אשר לחוף ים השיש. 238 מעפילים ובהם 66 ילדים ונערים טבעו באסון הנורא, ולאון יוסף איבד את אימו, אחותו ושני אחיו הקטנים. מכל משפחתו נותר לו אביו שמעון.  

שרידי ה"סלבדור" על חוף סיליברי שבטורקיה. (מקור: קרן ויקימדיה, איזי אלמוג, "כולנו בולגרים")

 קברי נספי הסלבדור בחלקת המעפילים בהר הרצל בירושלים. (מקור: קרן ויקימדיה, ד"ר אבישי טייכר)

בדרך לא דרך, הצליחו לאון יוסף ואביו לעלות לישראל, ויוסף שלא "מצא את עצמו" הצטרף לכוחות המגן ושירת כשומר ונוטר בקיבוצים שונים. בהמשך, הצטרף ל"הגנה" ונטל חלק בקרבות שפרצו, בעיקר לאחר אישור "תכנית החלוקה". ב-16 במרץ 1948 נקלעה כיתת לוחמים חברי קיבוץ בית קשת, בפיקודו של עלי בן צבי (בנו של יצחק בן צבי, לימים נשיא המדינה השני), למארב. שבעה לוחמים וביניהם עלי נהרגו ואחד הצליח להגיע פצוע לשערי הקיבוץ. כוח מגדוד "ברק" של חטיבת גולני הגיע למקום ונקלע לקרב עם לוחמים מהשבט הבדואי ערב א זביח. בשל הגשם השוטף הסתבך הקרב. שלושה מלוחמי גדוד ברק וביניהם לאון יוסף נפלו בקרב והכוח נאלץ לסגת ולהשאיר את הגופות בשטח. לאון יוסף נקבר בקבר מאולתר באשדות יעקב וב-1950 הועבר לחלקה הצבאית בהר הרצל. ב-1964 הועלו עצמותיהם של הנספים באסון הסלבדור לישראל ונטמנו בחלקת המעפילים בהר הרצל.

שם, בהר הרצל, חלקה ליד חלקה קבורים יוסף לאון ומשפחתו.

"מעריב", 17 במרץ 1948

לוח הנצחה לנספים באסון ה"סלבדור", המוצב בחלקת המעפילים בהר הרצל. (מקור: קרן ויקימדיה, ד"ר אבישי טייכר)

כיצד הפכתי לגנב תוכן

The Dark Side Of The Moon

The Dark Side Of The Moon

הזהו תקליט ויניל שחור ילדיםתקליט הראשון שקניתי בחיי היה אי שם בשנות השבעים. זה היה תקליט ויניל שחור ומבריק, בעטיפת קרטון צבעונית, נתון בכיסוי פלסטיק עדין למניעת שריטות. לצעירים שביניכם נסביר כי כך היו שומעים פעם מוזיקה, באמצעות מכשיר ארכאי הקרוי פטיפון ושניתן היום למצוא אותו רק במוזיאונים וחנויות רטרו. זה היה כנראה תקליט של פינק פלויד או תזמורת אורות החשמל, אינני זוכר במדויק, אך רוב הסיכויים שהיה זה "הצד האפל של הירח" של פינק פלויד. מאז רכשתי עוד אי אילו תקליטים, אך מחירם הגבוה לכיסי ומלחמת יום הכיפורים גרמו לי לעבור לקלטות. גם הקלטות הינן מוצר טכנולוגי שאבד עליו הכלח, אך בשמנו היתה זו המצאה שאיפשרה להקליט את התקליטים של חברי ולחלוק בהם, בעוד הם מקליטים את התקליטים שלי, וכולם נהנו מהמוזיקה שאהבו עם חור קטן יותר בכיס. אז לא קראו לזה, הפרת זכויות יוצרים, או שאולי כן – אבל כל אחד הקליט לעצמו בלבד (טוב תמיד היו את אלו בתחנה המרכזית הישנה שמכרו קלטות פיראטיות באופן מסחרי) ובעזרת קלטות כרום, האיכות היתה טובה כמעט כמו המקור התקליטי (כולל שחזור מדויק של רחשושי השריטות).

כיצד קשורה מלחמת יום הכיפורים לענין, אתם שואלים? ובכן עם פרוץ המלחמה וגיוסו של אבי, קיבלה אימי מענק חד פעמי גדול שבו קנתה טייפ קלטות סוני משוכלל. אינני יודע עד היום מה הניע אותה למהלך הזה. יכול להיות שרצתה להקליט את דיווחי החדשות מהמלחמה, מי יודע. בכל אופן אנחנו נהנינו מהאפשרות לשמוע את המוזיקה שאהבנו ולהקליט את התקליטים האהובים של חברינו.

כשהייתי בן 13 טס אבי לארה"ב לראשונה בחייו, וחזר עם מתנה יקרה וחדשנית לזמנה – נגן קומפקט דיסק נייד. באותה תקופה וולקמן (נגן קלטות נייד) היה הלהיט, על האיפוד עוד לא חלמו, ונגני CD היו שולחניים, גדולים וכבדים. את הדיסק הראשון שלי קניתי בארץ – זה היה תקליט של נורית גלרון "באה מאהבה" ואיכות הצליל היתה כה טובה שהתקליטים והקלטות נדמו כעורבנים בקונצרט של קנריות. מאז קניתי דיסקים רבים, בארץ ובנסיעותי בחו"ל.

ואז הגיע האינטרנט, המחשב וה-MP3 והיה אפשר לשמוע מוזיקה דרך הרשת, ועם הגעת צורבי ה-CD גם להעביר, ולהעתיק מוזיקה בקלות. עם הצטרפות ה-DVD לחגיגה,והכרזת מותה של קלטת הוידאו (עוד טכנולוגיה שהצעירים של ימינו לא שמעו עליה) גם סרטים ותכניות טלויזיה הצטרפו לחגיגה.

עם כל האמור מעלה, עדיין הייתי קונה נאמן של מדיה ואף צרכתי את הסרטים שלי באמצעות מנוי לסרטייה השכונתית של בלוקבסטר (הם עוד קיימים?). יום אחד בקשה הילדה הגדולה איזה סרט של נסיכות או פיות וכיו"ב. שכרנו את הסרט והתחלנו את ההקרנה. והנה – ההקרנה נפתחה בפרסומת. מילא פרסומת בקולנוע, לזה כבר התרגלנו. גם בטלויזיה זה כנראה רע הכרחי, אבל בסרט ששכרנו לצפייה ביתית? זה לא היה נורא כל כך אלמלא בחרו יוצרי הדיסק שלא לאפשר לדלג מעל הפרסומות שנמשכו קרוב ל-10 דקות תמימות! זה כבר עבר כל גבול. עוד באותו ערב, העתקתי את הדיסק (שהיה מוגן כמובן בהגנה כלשהיא שמזמן כבר נפרצה בידי אנשים טובים), הסרתי ממנו את הפרסומות והעליתי אותו לרשתות השיתוף המקובלות באותה תקופה.

מספר נסיונות נוספים (גם הילדה הקטנה רצתה איזה סרט מדובב על בובות או צעצועים) אוששו את החוצפה של אנשי תעשיית התוכן – גם כשאנו רוכשים במיטב כספנו את התקליטורים שרצינו – הם מלווים בפרסומות ושטיפת מח (בצורה של פרומואים או "בקרוב על מסך זה") שלא ניתן להמלט מהם.

כתוצאה מכך, הפסקנו לקנות/לשכור תקליטורים, ומאז אנו מורידים וצורבים באושר ועושר עד עצם היום הזה. הילדות מתגאות ב"שומן" שלהן – אוגדן תקליטורים מפלצתי המאכסן בכרסו השמנה את כל התוכן שהורד מאז, ותודה ל-RIAA שהביאנו עד הלום.

נ.ב. לאנשי RIAA, פרקליטיהם ואנשי זכויות היוצרים למיניהן – האמור מעלה הינו סיפור בדיוני ומצוץ מהאצבע. כל מי שמכיר אותי יודע שאין לי בנות…. יש מספיק מפרצי פיראטים להטפל אליהם. למרות, זאת אני חייב להודות שהזמריר של מגה אפלואד קליט ביותר. חבל שנסגרו.

הכל אודות הפורנוגרפיה באינטרנט

מסחר מקוון בפורנוגרפיה החל עוד בשנות ה-80 של המאה הקודמת, אפילו בצורה של אנימציית טקסטים. עם עליית האינטרנט בשנות ה-90 פרחה צמיחת אתרי המבוגרים בכל מקום. להלן 15 עובדות על העולם העצום של פורנוגרפיית האינטרנט:

12 אחוז מהאתרים באינטרנט הינם אתרים פורנוגרפיים. זה 24,644,172 אתרים, בערך.

בכל שנייה… 3,075.64 דולר מוצאים על צפייה בפורנו. 28,258 משתמשים צופים בפורנו.

40 מליון אמריקאים מבקרים בקביעות באתרי פורנו. 1 מכל 3 צופי פורנו היא אישה. 70% מהגברים בגילאי 18-24 מבקרים באתרי פורנו בחודש ממוצע.

להמשיך לקרוא

הקרב ביער אפין

המלחמות והחיסולים ההדדיים במשפחות הפשע בישראל, ובמיוחד הסכסוך המתוקשר במשפחת אבוטבול, הזכירו לי שיר שמאוד אהוב עלי:

הקרב ביער אפין

לאורך דרך היער חונות מאות מכוניות – מפוארות ונוצצות.
מטענן מגוון מברים נפתחים ועד מכוניות סכו"ם – סופר מכוניות!
כי היום הוא היום בו יפתרו, בו יישבו,
את אי ההסכמה על גבולות טריטוריית הכנופיות.

הנה ווילי רייט עם בחוריו –
רעש נוראי, אלו נערי בילי!
והנה הבריונים של ג'ון הקטן, במיטב אופנת השודדים,
החובטים הנובחים – שודדי העל!
כי היום הוא היום בו יפתרו, בו יישבו,
כן הלוחמים הנוצרים הנלחמים להגנת העניים.
גיבורי האיסט אנד חייבים לנצח…

הקרב ביער אפין,
כן זה הקרב ביער אפין,
על מפתן דלתך.
לא ראית דבר כזה,
לא, טרם ראית דבר כזה,
לא מאז מלחמת האזרחים.

נעריו של ביל מגיעים מהגבעה,
והבחורים של ג'והני ממתינים בדריכות.
עם צעקת הכרוז, כולם מתחילים להכות
– אין אקדחים בתחרות הג'נטלמנית הזו.
ג'ורג'י נכנס מצד שמאל
עם שרשרת מעופפת סביב ראשו.
והרולד דמורה, מארט ליטרטורה,
משחית את העץ הקרוב.
(הנה באים הפרשים!)

באמצע שאגת הקרב,
החשבונאים עוקבים אחר בתוצאות: 10-4.
הם מעולם לא היו לבד, לאחר שהשיגו רדיו טלפון.
הפעמוניות מצלצלות לסאם מתוק שפתיים, חזיר אמיתי,
מחלק לחם וריבה ממש כמו בפיקניק.

זה 5-4 לויליאם רייט, שצבר את הונו בלילות דרבי.
כשבילי היה ילד, משוטט ברחובות,
הילדים האחרים התחבאו – בחיי!
ועכשיו, לאחר קריירה מייגעת בענף האבטחה, הוא עשה זאת.
העסקים שהיו זקוקים לעזרה היו אלה שלא שילמו.

אביא לכם בהפוכה במהירות! אמר מיק הפריק, טרי מהכלא.
אני מוכר חופשות מוזלות. וכשהם עוזבים,
אני מבקר אותם – וזה משתלם!
וחברו, לן הנוזלי בשמו,
על יין, נשים ותהילת וונדסוורת,
מאיים אשבור ת'רגליים לבן זונה שהפליל אותי!

קראו לי הכומר כשנכנסתי לכנסייה ללא רבב,
מעסיקי התחלפו אך השם נותר.
הכל החל כשיצאתי לסיור,
בתקווה למצוא קצת ריהוט.
עקבתי אחר שלט – שאמר שידה יפהפיה,
והוליך לאישה שהראתה לי את מיטבה.
היא הופתעה כשבמהירות עצמתי את עיני.
אז היא צלצלה בפעמון, וכשד משחת,
בוב הסנוב לעבודתו הגיח בנחת
לראות מה הבעיה.
לואיז, קשה להשביע את רצון האב?
אתה מספר לי!
אולי כבודו, אם זה לא מאוחר
נוכל לעניין אותך בצלחת סטפורדשייר בסגנון שמרני?
או לא, אני, יש לי מוניטין.
אך השטן השתלט על נשמתי וקול קרא ירה!

בכדי להציל את הטירה, ביקרתי אנשים,
ובכך עסקתי כשפגשתי את ג'ון הקטן.
הוא קיבל את שמו, כך הבנתי,
כשהשופט אמר אתה רובינג הוד.
הוא סיפר לי על המוסד המוזר שלו,
שהגה בעת המופע בוודסטוק,
הוא נאלץ להסתיר את שמו הידוע לשמצה.
לעניים היתה זו גאולה מדלת לדלת.
אבל עכשיו עם תמונת הגורו התורן על הקיר,
זו אהבה, שלום ואמת בע"צ לכל המחפשים.

הוא העסיק אותי כמתקן-קארמה, מלא קסם.
ידיו נפרשו לקבלת הנדבות.
ולכן אנו כאן

בקרב ביער אפין,
כן זה הקרב ביער אפין
על מפתן דלתך.
נשמור על נשמתכם בפרוטות,
ונשמור על החנויות והבתים שלכם,
עבור רק עוד קצת.

נכנס בוו שמאלית הקצב מבת'נל גרין,
אבל הוא מנוטרל מימין ע"י שרשרת אנשי הכנופיות של מיק,
ולן הנוזלי, עם אנשיו אוחזי הבקבוקים המנופצים,
מנחיתים חבטות בגרגרתו של בוב הסנוב.
כשהנשקן שלו מרוסק, בוב נראה לחוץ,
אבל ג'ונס הקנקן מכה בלן ישר בספל,
והרולד דמורה, שעדיין איננו בטוח,
יורה אצטרובלים מהמקלעת שלו.
(הנה באים הפרשים!)

מעלה מעלה, מעל הקהל,
גאים בתוך ענן הכסף שלהם
הנועזים והחצופים, נראים בכהות מבעד לכוס.
למשרת יש ריבה בשיער, רוי מנדב את השאריות,
כמו בכל פיקניק.

לאורך דרך היער, זהו סוף היום
והעננים התפזרו.
כל אחד קיבל את שלו – הם יצאו לספירה
בשברו של היום.
כשהלימוזינות חזרו לבדיקה הסופית, זה גמור
– כל מה שראו היתה עיסת הבוקר.
איש לא נותר בחיים – כנראה תיקו.
אז הברונים השחורים הטילו מטבע ליישב את התוצאה.

ההשראה לשיר מידיעה חדשותית שעסקה בריב שתי כנופיות יריבות על אזורי השליטה והחסות באיסט-אנד.

למרות שניסיתי כמיטב יכולתי לתרגם את ביטויי הסלנג האנגלי, אין כמו שפת המקור להעביר את אווירת השיר. הוא הקרב ביער אפין.

כל הזכויות לשיר שמורות ללהקת ג'נסיס מתוך האלבום "מוכרים את אנגליה לפי משקל".

הצד האפל של הירח

דבר אלי
שנים מזויינות הייתי משוגע,
פשוט שנים,
יובלות הייתי על הקצה,
קורע את התחת עבור להקות…

תמיד הייתי משוגע,
אני יודע שהייתי משוגע,
כמו רובנו…
קשה מאוד להסביר למה אתה משוגע,
גם אם אתה לא משוגע…

נשום
נשום, נשום באוויר,
אל תפחד לדאוג.
עזוב, אך אל תעזבני.
התבונן סביבך ובחר את סביבתך.

עוף גבוה והארך חיים
ובכה דמעות ופזר חיוכים
וכל שתראה ובכל שתיגע
יהיו חייך לעולם.

רוץ ארנב, רוץ
חפור מחילה, שכח מהשמש,
וכאשר תסתיים המלאכה לבסוף,
אל תשב הגיע הזמן לחפור נוספת.

כי תעוף גבוה ותאריך חיים
רק אם תרכב על הגאות
ותתאזן על הגל הגבה
אתה מאיץ לקראת קברך הקרב.

במנוסה
אכול ושתה כי מחר תמות, זה אני, האהאהא!

זמן
נסחף בתקתוק הרגעים המרכיבים יום משעמם
אתה נשבר ומבזבז את השעות באילתור.
בועט ומעיף חתיכת אדמה בעיר מגוריך
מחכה שמשהו או מישהו יראה לך את הדרך.

אז אתה אץ ורץ להשיג את השמש, אך היא מתכווצת
ומאיצה מסביב כדי להשיג אותך בהפתעה מאחור.
השמש זהה באופן יחסי אך אתה התבגרת,
נשימתך קצרה ומותך קרב ביום אחד.

כל שנה מתקצרת ותמיד אינך מוצא את הזמן.
תכניות שנכשלות כשלון מוחלט או חצי עמוד של שורות משורבטות
מחזיק מעמד ביאוש שקט כמיטב המסורת האנגלית
הזמן עבר, השיר נגמר,
חשבתי שיהיה לי עוד מה לומר.

נשום
בבית, שוב בבית.
אני אוהב להיות כאן כשאני יכול.
כשאני חוזר הביתה רעב וקר
זה טוב לחמם את עצמותי לצד האח.
הרחק מעבר לשדה
צלצולו של פעמון הברזל
קורא למאמינים לכרוע ברך
לשמוע את מקסם הלחשים הנאמרים ברכות.

המופע הגדול בשמיים
ואינני פוחד למות, כל זמן מתאים, אין לי בעיה.
מדוע אפחד למות?
אין לכך סיבה,
עליך ללכת מתי שהוא.

אם אתה שומע את הלחישות הללו אתה עומד למות.

מעולם לא אמרתי שאני פוחד למות.

כסף
לך כסף.
מצא עבודה טובה ומכניסה ואתה מסודר.
כסף הוא המניע.
תפוס את המזומן הזה בשתי ידיך ואגור.
מכונית חדשה, קויאר, חלום בהקיץ על ארבעה כוכבים,
אני חושב שאקנה לי קבוצת כדורגל.

חזור כסף.
אני בסדר ג'ק אל תיגע בפקטה שלי.
כסף הוא להיט.
אל תזבל אותי עם מעשיות צדקה.
אני במערך נסיעה, מחלקה ראשונה, באיכות גבוהה
ואני חושב שאני צריך סילון גב.

כסף הוא פשע.
חלוק אותו בהגינות אבל אל תיקח פרוסה מהעוגה.
כסף, כך אומרים
הוא שורש כל רע בימינו.
אבל אין פלא שאם אתה מבקש העלאה
הם לא נותנים כלום.

הא הא! הייתי בימין,
כן, ממש בימין!
בימין בוודאות!
בהחלט היית בימין, הברנש המשונה שעט להחבל.
נכון!
מדוע אנשים עושים מעשים?
לא יודע, הייתי אז ממש שתוי!
בדיוק אמרתי לו שהוא לא יכול להכנס למספר 2. הוא שאל למה הוא לא יכול לעלות בחופשיות, אחרי שצרחתי וצעקתי ואמרתי לו למה אתה לא עולה בחופשיות.
זאת היתה מכה הגונה, אבל יישרנו אחר כך את ההדורים.

אנחנו והם
אנחנו, והם
ואחרי הכל אנו רק בני אדם רגילים.
אני, ואתה
רק אלוהים יודע שלא היינו בוחרים לעשות את זה.
קדימה הוא זעק מאחור
והשורה הקדמית מתה.
והגנרל ישב והקוים על המפה
זזו מצד לצד.
כחול ושחור
ואין יודע מהו מה ומיהו מי.
למעלה ולמטה
אבל בסוף זה רק עגול ועגול.
לא שמעת זהו קרב מילים
זעק נושא הכרזה.
תקשיב בן, אמר האיש עם הרובה
יש לך מקום בפנים.

אני מתכוון, הם לא יהרגו אותך, אז אם תתן להם קצרה, חדה, מכה,
הם לא יעשו את זה שוב. מבין?
אני מתכוון הוא יצא בזול, כי לא אלקה אותו – הכיתי אותו רק פעם אחת!
אלו היו רק חילוקי דעות, אבל באמת…
אני מתכוון שנימוסים טובים לא עולים כלום, נכון?

למטה ובחוץ
אין מה לעשות אבל יש הרבה מזה מסביב.
עם, בלי
ומי יכחיש שעל זה נסוב המאבק?
סור הצידה, זהו יום עמוס
יש לי הרבה על הראש.
על הדרישה למחיר הפרוסה והתה
הזקן מת.

נזק מוחי
המטורף על הדשא.
המטורף על הדשא.
נזכר במשחקים, עטרת חינניות וצחוק.
חייבים להשאיר את המשוגעים על השביל.

המטורף במבואה.
המטורפים במבואה שלי.
העיתון מצמיד את פניהם המקופלים אל הרצפה
ובכל יום נער העיתונים מחלק עוד.

ואם הסכר יפרץ שנים לפני המועד
ואם אין חדר בראש הגבעה
ואם גם ראשך יתפוצץ בתחושה מבשרת רעות
נפגש בצד האפל של הירח.

המטורף בראשי.
המטורף בראשי.
הנף את סכין המנתחים, עשה את השינוי
ארגן את שפיותי מחדש.
נעלת את הדלת
וזרקת את המפתחות
יש מישהו בראשי וזה לא אני.

ואם העננים יפרצו, רעם באוזנך
אתה צועק ואין שומע.
ואם הלהקה שלך מתחילה לנגן מנגינות שונות
נפגש בצד האפל של הירח.

אינני יכול לחשוב על דבר לאמר מלבד…
אני חושב שזה נהדר! הא הא הא!

ליקוי
בכל שתגע
בכל שתראה
בכל שתטעם
בכל שתרגיש.
כל שתאהב
כל שתשנא
כל שתחשוד
כל שתשמור.
בכל שתתן
בכל שתעסוק
בכל שתקנה,
תתחנן, תשאל או תגנוב.
כל שתיצור
כל שתהרוס
כל שתעשה
כל שתאמר.
כל שתאכל
וכל מי שתפגוש
בכל מי שתעליב
וכל מי שתריב.
כל שעכשיו
וכל שהיה
כל שיבוא
וכל מה שמוכוון תחת השמש
אך הירח לוקה על השמש.

אין באמת צד אפל של הירח, למעשה כולו אפל

(פינק פלויד, מתוך היצירה "הצד האפל של הירח")
מוקדש לידידי נחום שיצא מדעתו בעקבות קשיי העולם וביקור אומלל בהודו.

מורים הזהרו, השעה הפרטנית מהווה התחייבות לאופק חדש

לכל המורים והגננות, – העבירו מכתב זה לכל המורים והגננות שאתם מכירים!
ש ע ר ו ר י ה ! ! !
הסתדרות המורים ניסתה להטעות אותנו, אמרו לנו שהשעה הפרטנית אינה מהווה התחייבות לאופק החדש.
הסתדרות המורים חתמה ב- 10.1.08 על הסכם קיבוצי חדש. הסתדרות המורים לא מפרסמת את ההסכם הקיבוצי החדש. ההסכם מוסתר מהמורים!!!! עכשיו ברור מדוע!!!!

במכתב שנשלח למפקחים, ככל הנראה, על פי מה שנכתב בפורמים, ע"י אהרן זבידה, מנהל מחוז חיפה, בו הוא מתריע על הדיסאינפורמציה מבהיר למפקחים את משמעותה של השעה הפרטנית. המכתב הועלה לאתר התעוררות ולפורמים נוספים, ע"י מורה או אולי מפקח. מהמכתב עולה בבירור הדיסאינפורמציה והטעייתנו.

בעקבות המכתב שנשלח גם למזכירת סניף חיפה וגם למזכיר סניף חדרה, הוציאה מזכירת סניף חיפה מכתב למורים שבו ברור שמי שנכנס לשעה הפרטנית מקבל עליו את הרפורמה.

חשוב מאד שכל המורים שלא מעוניינים לקבל על עצמם את האופק החדש, יודיעו על סירובם לקבל את השעה הפרטנית מיד.
להמשיך לקרוא

מה הייתי לפני?

הרבה ילדים שואלים "מה הייתי לפני שנולדתי?".
מבוגרים לעומת זאת חוששים מהמוות ושואלים "מה יהיה איתי לאחר מותי?".
כשאנו מתבגרים אנו מבצעים רציונליזציה של היותנו. אנו מבינים שנוצרנו עם הלידה (או 9 חודשים לפני כן) אבל מדוע אנו חוששים מהמוות?
במה שונה חוסר קיומנו לפני הלידה מחוסר קיומנו לאחר המוות?

ההיסטוריה חוזרת: שליחת הודעות אימייל במהירות גבוהה לפני 200 שנה

לו-טק מגזין פרסם מאמר פרי עטו של כריס דה דקר המתאר אב כמעט נשכח של האימייל: הטלגרף האופטי.
בשנת 1791 הצרפתי קלוד שאפה פיתח את הטלגרף האופטי. הודות לטכנולוגיה הזו, הודעות יכלו לעבור מרחקים גדולים במהירות, ללא צורך בדוורים, סוסים, חוטים או חשמל. בתוך כמה שנים ניתן היה לשלוח הודעות ברחבי אירופה במהירות טיסתו של מטוס ובאופן אלחוטי ללא צורך בחשמל.
רשת הטלגרף האופטי הורכבה משרשרת של מגדלים… שנבנו במרחקים של 5 עד 20 ק"מ זה מזה. בכל מגדל הוצב מפעיל, טלגרפר, שהשקיף בטלסקופ אל המגדל הקודם שבשרשרת. הדגל שבראש אותו מגדל הוצב לצורה מסויימת אותה העתיק המפעיל במגדל שלו. הודעה יכלה לעבור מאמסטרדם לוונציה בתוך כשעה. מספר שנים קודם לכן, רוכב על סוס היה נדרש לפחות לחודש בכדי להעביר את אותה הודעה.
הרשת שימשה את הצבא והתקשורת המדינית בלבד, לציבור הרחב לא היתה גישה אליה – למרות שהיא שימשה לפרסום שערי מניות ומספרים זוכים בהגרלות מזל.
נסיון להקמת רשת דומה בצפון אמריקה נחל כשלון. המאמר של כריס דה דקר מתאר רק את הרשת המצליחה יותר, באירופה.
ניתן לקרוא את המאמר השלם כאן:
http://www.lowtechmagazine.com/2007/12/email-in-the-18.html