תשכחו מהאינטרנט, הצילו את עצמכם!

המחבר מסביר מדוע האינטרנט ידאג לעצמו – ולמה זה צריך להדאיג אתכם מאוד
כאשר אני חש חסר משמעות יותר מהרגיל, אני מזכיר לעצמי 2 דברים שמעניקים משמעות לחיים של כולנו. אני מתכוון לחתול של שרדינגר ולהתחממות גלובלית מתוצרת האנושות.

הצילו את החתול

תיתן ל"אני לא מעז" לגבור על "אני רוצה", כמו החתול על שפת אגם
– ויליאם שייקספיר, מקבת, מערכה ראשונה, סצינה שביעית
איני יכול להרגע מהדימוי המצמרר של החתול הזה. אני מתכוון, שרדינגר מבקש מאיתנו לדמיין את החתול נעול בקופסה אטומה ובה מבחנת גז רעיל, מקור רדיואקטיבי, מונה גייגר ומתקן מתוצרת רוב גולדברג-סלאש-המרקיז דה סאד שינפץ את המבחנה ברגע שמונה הגייגר יזהה חלקיק רדיואקטיבי. ארווין שרדינגר היה אמן יצירתי במדיה המעודנת של הניסויים המחשבתיים.
החתול של שרדינגרבכל אופן הנקודה היא שאחרי זמן מה, בהתאם לאינטרפרטציה של המכניקה הקוונטית הנוהגת בקופנהגן – שכולנו מסכימים עימה, נכון? – החתול ימצא במצבים חופפים. הוא חי ומת באותו זמן, עד שמשקיף יתבונן בו.
המשקיף הזה – והוא יכול להיות משקיף כלשהו – חשוב למדי לחתול. ולא רק לחתול בניסוי המחשבתי. משקיפים, ואני בהחלט משקיף, הם בעלי חשיבות עליונה בפיזיקת הקוונטים. ואני מוצא את זה מרגיע. אני משנה ליקום.
אלא שלאחרונה שקע בתודעתי שזו נחמה פורתא. ההערכה של היקום אלי כמשקיף היא כדבריו של כוכב רוק "אני חייב הכל למעריצים שלי". כן אתה חייב, אני רוצה לענות, אבל אתה מעריך את המעריצים שלך בדיוק כמעריצים. לא אכפת לך מהחיים ומהפחדים והספקות העצמיים שלנו. אתה רק רוצה שנמשיך להיות מעריצים.
אותו דבר עם היקום. לא אכפת לו אם אנחנו מאושרים. אכפת לו רק אם אנחנו צופים. היקום נרקיסיסטי כמו כוכב רוק.
אני רואה לאן היא הולכת / היא צפויה כמו אחרית הימים
– אדם סיימור וכריסי היינד, פופסטאר
ואז אני מוצא את אפקט הצופה פחות מרגיע מבעבר.

להמשיך לקרוא