HP קונה את Palm? אין מצב!

המחבר מהרהר בהחלטת HP לקנות את פאלם, ומגיע למספר תובנות איתנות.

ישנן החלטות היסטוריות שכל אחד יודע שהיו מטופשות. בנושאים טכנולוגיים זה מפליא בכמה מהן מעורבת אפל.

PARC של זירוקס היו טיפשים ואיפשרו לסטיב ג'ובס לראות את סודות החברה. רון ויין היה טיפש ומכר את זכויותיו כמייסד אפל תמורת קצבה זעומה. היולט-פקארד היו טפשים כשדחו את אפל 1 כשסטיב ווזניאק הציע להם אותו.

כנראה שאני טפש מדי בכדי לדעת את מה שכולם יודעים.

נראה לי שהטפשות של פארק (Palo Alto Research Center) לא היתה בכך שאפשרו לסטיב ג'ובס לראות את הטכנולוגיה המבטיחה שלהם, אלא בכך שזירוקס לא הבחינו בה. החוקרים בפארק בנו הרבה דברים מגניבים. חברת זירוקס לא השכילה להבין עד כמה מגניבים הם היו. הגאונים מפארק ציפו להערכה. ג'ובס סיפק את הסחורה. אה כן, הצוות מאפל לא היו היחידים שקיבלו דמו מאנשי פארק.

רון ויין? אין לי בעיה לשים את עצמי בנעליו ולהגיע לאותה מסקנה אליה הגיע. כמובן, זה עתה הודיתי שאני עלול להיות טיפש, אז מה הנקודה שלי? בסדר, בצעו את הניסוי המחשבתי הבא: האם תמשיכו עם ההיפי אדום העיניים שטוען כי יבנה את חברת ה-  Furtune 500הבאה תוך חמש שנים או שתקחו את המזומן? בחירה קלה, נכון? יש לי קושי רב יותר לשים את עצמי בנעליו של סטיב ג'ובס, מכיוון שבשחזרי מנטלית את אותה שיחה, הוא לא נעל אותן.

לא שיש משהו פסול בזה. סטיב ג'ובס בהיותו סטיב ג'ובס שירת את עצמו היטב, ועשה חיל גם עבור אפל. אפל לא היתה קורית בלעדיו. זו הסיבה שללעוג להיולט-פקארד על הוויתור על הפרוייקט הקטן של ווז לא מושך אותי. HP קיבלה את ההחלטה הנכונה. אפילו אם היו הופכים את המחשב של ווז למוצר ומוכרים את האמאמא שלו, זה היה רק עוד מוצר של היולט-פקארד. HP לא היתה הופכת להיות אפל. אין שום תסריט דמיוני אפשרי שבו HP הופכת להיות אפל.

אבל היום, הם כאילו רוצים לנסות.

אפילו עיתונאי הטכנולוגיה, שהם מסורתית האחרונים לדעת,  מתחילים להבין שהשוק השתנה. עידן המחשב האישי הסתיים. אפל חזתה את זה ועשתה את המהלכים הנכונים בזמן הנכון ובאומץ רב. בוף עידן המחשב האישי משמעותו שהמחשב מתבדל לקטגוריות רבות של מכשירים חכמים. המחשב השולחני אינו עומד עוד במרכז היקום המיחשובי. המרכז הוא המובייל. WIMP וספריות היררכיות אינן מקובלות עוד כממשק משתמש. המודל החדש נבנה סביב תנועות, מחוות ומגע ומוסכמות שגובשו תוך הונאת קהל המשתמשים ללא ניסויי שמישות או אפשרות לבצע UNDO. המודל החדש מערב יישומים זולים, קטנים ותלויים בחיבור שברירי ל"ענן", חיבור עליו תשלם אוטומטית כברירת מחדל – לנוחיותך.

אז בעולם חדש אמיץ זה, HP בלעה בחיפזון ובאומץ את פאלם.

כל כך הייתי רוצה ללעוג להחלטה הזו, אך אינני משוכנע שאני יכול. בפרט אם ע"H קניית פאלם, ואיתה WebOS, משמעותם להחלץ באמת ממיקרוסופט. אך בהיותם חברה גדולה, זה בודאי לא זה. הם מפזרים את הסיכונים (הימורים) שלהם, והתיאוריה היא שאם תלך בכל הדרכים, אחת מהן תשתלם וברגע שאתה יודע מהי תוכל להרוג את כל שאר הלוזרים.

מובן שניתן לטעון כי HP שילמה יותר מדי עבור פאלם, אך לשם כך עליך לדעת מה הם חשבו שהם קונים. המכשירים והטכנולוגיה שמאחוריהם? אבל HP יצרה מכשירים ניידים איכותיים עוד לפני כולם, אז האם הם באמת צריכים את המטען של מכשירי פאלם? WebOS? או אולי הכשרון? אם כן אז חבל מאוד שחלק מהכשרון כבר ברח. קשה לקנות אנשים.

נראה שהם בעיקר רצו את WebOS, השחקן השלישי או החמישי בשוק מערכות ההפעלה הניידות. שלישי או חמישי זה עדיין טוב יותר ממצבה של מיקרוסופט. לפחות WebOS הינה שחקן.

אז האם HP נוהגת בטפשות או עושה את המהלך הנכון, עבורה, בזמן הנכון?

אינני יודע איך להעריך את זה פרט לשאלה האם HP נהגה ככלל בטפשות או בחוכמה בהחלטות המשמעותיות שעמדו בפניה במרוצת קיומה. בואו נבדוק.

הדרך של HP (The HP Way) היתה חכמה למדי. היא הביאה להם מוצרים איכותיים, ועובדים שמחים ומוערכים, מוניטין רב, ורווחים. זה עבד עבורם.

עד שזה הפסיק. עד שהחברה נאבקה. אז הביאו אמנית מתריסה שמחקה את "הדרך של HP", מיזגה אותה עם קומפאק והמשיכה לעשות סרטוני וידאו של רובוט כבשה חייזרי. אז הנה זה.

אבל עכשיו, הם רוצים לקפות לקצה ה-iThing של הבריכה. האם הם יכולים לייצר צרכנות? זה יהיה משעשע לראות אותם מנסים.

מוסר ההשכל של הסיפור? אין לי מושג, אבל יש פרט אחד שאני אוהב: אם אתה יוצא מהדלת המערבית של מרכז הכנסים בסאן חוזה, חוצה את מגרש החנייה ועובר את נהר גוואדאלופ הקטן תמצא את עצמך ניצב בפני מוזיאון התגליות לילדים. בצעדתך ממגרש החנייה למוזיאון תעבור ברחוב בנקרא דרך ווז ע"ש סטיב ווזניאק. HP מכבדת את ווז, HP איבדה את דרכה, ווז מצא את שלו. חייבת להיות לזה משמעות כלשהיא.

תורגם ממאמר שנכתב ע"י ג'והן שייד. כל הזכויות שמורות לג'והן שייד, ופראג-פאב באמצעות מיכאל סווין. כל הזכויות לגירסה העברית שמורות למירון אופיר. המחברים נתנו רשות בכתב לתרגום ופרסום המאמר בבלוג זה. ניתן למצוא את המאמר המקורי מאת John Shade כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *