תשכחו מהאינטרנט, הצילו את עצמכם!

המחבר מסביר מדוע האינטרנט ידאג לעצמו – ולמה זה צריך להדאיג אתכם מאוד
כאשר אני חש חסר משמעות יותר מהרגיל, אני מזכיר לעצמי 2 דברים שמעניקים משמעות לחיים של כולנו. אני מתכוון לחתול של שרדינגר ולהתחממות גלובלית מתוצרת האנושות.

הצילו את החתול

תיתן ל"אני לא מעז" לגבור על "אני רוצה", כמו החתול על שפת אגם
– ויליאם שייקספיר, מקבת, מערכה ראשונה, סצינה שביעית
איני יכול להרגע מהדימוי המצמרר של החתול הזה. אני מתכוון, שרדינגר מבקש מאיתנו לדמיין את החתול נעול בקופסה אטומה ובה מבחנת גז רעיל, מקור רדיואקטיבי, מונה גייגר ומתקן מתוצרת רוב גולדברג-סלאש-המרקיז דה סאד שינפץ את המבחנה ברגע שמונה הגייגר יזהה חלקיק רדיואקטיבי. ארווין שרדינגר היה אמן יצירתי במדיה המעודנת של הניסויים המחשבתיים.
החתול של שרדינגרבכל אופן הנקודה היא שאחרי זמן מה, בהתאם לאינטרפרטציה של המכניקה הקוונטית הנוהגת בקופנהגן – שכולנו מסכימים עימה, נכון? – החתול ימצא במצבים חופפים. הוא חי ומת באותו זמן, עד שמשקיף יתבונן בו.
המשקיף הזה – והוא יכול להיות משקיף כלשהו – חשוב למדי לחתול. ולא רק לחתול בניסוי המחשבתי. משקיפים, ואני בהחלט משקיף, הם בעלי חשיבות עליונה בפיזיקת הקוונטים. ואני מוצא את זה מרגיע. אני משנה ליקום.
אלא שלאחרונה שקע בתודעתי שזו נחמה פורתא. ההערכה של היקום אלי כמשקיף היא כדבריו של כוכב רוק "אני חייב הכל למעריצים שלי". כן אתה חייב, אני רוצה לענות, אבל אתה מעריך את המעריצים שלך בדיוק כמעריצים. לא אכפת לך מהחיים ומהפחדים והספקות העצמיים שלנו. אתה רק רוצה שנמשיך להיות מעריצים.
אותו דבר עם היקום. לא אכפת לו אם אנחנו מאושרים. אכפת לו רק אם אנחנו צופים. היקום נרקיסיסטי כמו כוכב רוק.
אני רואה לאן היא הולכת / היא צפויה כמו אחרית הימים
– אדם סיימור וכריסי היינד, פופסטאר
ואז אני מוצא את אפקט הצופה פחות מרגיע מבעבר.

להמשיך לקרוא

דוד גוגל משחק בקוביות

הכל בחיים מקרי.
רבים סבורים כי אין מקריות בחיים וכי הכל נקבע מראש. המפורסם מביניהם היה אלברט איננשטיין שאמר: "אלוהים אינו משחק בקוביה". ובכן, האם הוא האמין, כרבים אחרים בקיומו של אלוהים או יישות עליונה אחרת המכתיבה את מעשינו?
אחרים מאמינים במזל, קארמה או מוג'ו.
אני מאמין שהכל מקרי ואנו מנווטים בזרם של אירועים סטטיסטיים מקריים בכדי להעלות את ההסתברות שלנו לתוצאה מוצלחת (מבחינתו).
היות וכך, החיים מזמנים לנו לעיתים רצף של אירועים משעשעים המדהימים אותנו בסמיכותם (ושאנו נוהגים לכנות בשם צירוף מקרים).
כבר אמר מאן דהוא: הסביר והבלתי סביר שונים זה מזה שוני של תדירות ולא שוני של מהות. ובכן, אותו צירוף מקרים – אם האירועים שבו היו קורים בנפרד – לא היינו עוצרים אפילו לשנייה בכדי להתעכב עליהם. לא כך הוא שרצף האירועים גורם לנו לתמוה האם יש יד מכוונת מאחורי המקריות?
אתמול זה קרה גם לי. ובעקבות המאורעות התחלתי לחשוב על מקריות, הסתברות, וצדק פואטי. לעצלנים שבכם – המסקנה בסוף.
להמשיך לקרוא

מיקרוסופט קונה פועל

האם מיקרוסופט יכולה להתחרות עם גוגל בטריטוריה שלה? ולמה שהיא בכלל תנסה? מבט משוחד על בינג, וולפרם אלפא ונסיונות אחרים להתעלות על גוגל.

מיקרוסופט הינה חברה עירנית. אתם מטילים בכך ספק? אני יכול להבין את זה. אני מעומעם למדי גם כשאני במיטבי. בודאי חשבתם שלהיות עירני פירושו להיות רזה ורעב, בעוד שמיקרוסופט הינה שמנה ונפוחה. אין לכם ויכוח איתי. אחרי בליון הדולר הראשונים בערך, כל חברה יכולה לשכוח מתיאורה כצנומה אפילו ע"י החנפנים הנאמנים ביותר שלה. אבל אני איתן בעמדתי על הרעב: לא חשוב כמה מיקרוסופט גודלת ומשמינה היא תמיד נשארת רעבה. הרעב הושרש במיקרוסופט עוד כשהיתה מבט תאוותני וחמדן בעיניו של ביל גייטס. למיקרוסופט יש DNA רעב. רעב, פאראנואידי וחנוני במהותו.

כן, חנוני. צר לי לבשר לכם את זה אבל כל עוד מיקרוסופט קיימת לא תוכלו להשתחרר מהתדמית הסטריאוטיפית הנפוצה של חנון המחשבים. מיקרוסופט מגשימה את הסטריאוטיפ. מיקרוסופט כחברה הינה חכמה עד מוות, חסרת מיומנויות חברתיות וגורבת גרביים כתומים.

זהו ידע נפוץ הידוע לכולם.

אבל זריזה, אתם שואלים? כן, זריזה. מנטרת הזריזות של מיקרוסופט הינה זריזות באמצעות פאראנויה. בי גייטס – או רוחו של ביל גייטס שהינה נשמתה המעוותת של מיקרוסופט – הונעה תמיד ע"י הוודאות שיום אחד איזה האקר צעיר ומבריק יגיע ויגדיר מחדש את השוק, יהנדס מחדש את הפלטפורמה, יכתוב מחדש את ספר החוקים, יזיז את הגבינה, או ישנה איכשהו משהו בסיסי ויעקור את העושר הלגיטימי מקרביה מצופי היהלומים של מיקרוסופט.

להמשיך לקרוא