יוסי. שנתיים.

חזרתי מהאזכרה במלאת שנתיים למותו של יוסי נהרדע. היום התחיל בבוקר שטוף שמש, אך ככל שהתקרבתי לבית העלמין ירקון התקדרו השמיים והנוף האפיר.
היה עצוב לראות איך כל שנה מתמעטים האנשים הנאספים לכבד את זכרו של יוסי. מלבד הגרעין הקשה של המשפחה והחברים הקרובים אשר חוזרים בכל שנה, התמעטו הנאספים יחסית לאזכרה בשנה שעברה. ממובימייט הגיעו עידן וחברתו, אופיר, דריו, רנה ואורית.
הצטערתי מעט לראות שהטקס לבש אופי דתי יותר השנה. אינני בטוח שזה ×”×™×” רצונו של יוסי (אם ×›×™ אני בטוח שזה ×”×™×” רצון המשפחה). נקראו פרקי תהילים וקדיש, ונאמרו מספר מילים על פרשת השבוע בה מוזכר יוסף שהגן על אימו (נו טוב, אף פעם לא הייתי חזק בקטע ×”×–×” – תסמכו עלי שהדובר קישר איכשהו בין יוסף התנכי ליוסילה שלנו).
לקראת סוף דבריו החל לרדת גשם ונזכרתי בקלישאה של "השמיים בוכים עליו". מעניין אם השמיים בוכים גם על אלו שנפטרים בקיץ?
בסוף הטקס בכתה אימו שנראה כי לא השלימה עדיין עם מותו. שערה הלבין כולו ונראה כי היא הזדקנה מאוד מאז הפעם האחרונה בה ראיתי אותה.
נזכרתי כיצד הייתי נוזף בו כאשר הקוד שכתב לא תאם את ציפיותי, וכאשר הייתי מהסס לרגע (מן הסתם בשל מצבו) ×”×™×” אומר – תתייחס אלי כאל כל מפתח אחר. נזכרתי כיצד פגשתי אותו בבית החולים, כחודש לפני מותו. הייתי טרוד עם המחלה של עדי (הם טופלו באותה מחלקה) והוא עודד אותי למרות שכבר ×”×™×” חלש מאוד ותשוש.
הנחתי אבן על המצבה (אף היא יחודית לאופיו וסגנונו) והלכתי. לא עברתי הלאה, הלכתי. בדרך הביתה עוד חשבתי עליו ועל דרכו של עולם.
כשהגעתי הביתה שוב זרחה השמש, ומצב רוחי התעודד. שמחתי בחדשות ששמעתי מאופיר.
יוסי. שנתיים למותו.

3 תגובות בנושא “יוסי. שנתיים.

  1. שלום מירון
    ג גם אני חבר של יוסי (אני אח של יובל)
    תודה על מה שכתבת.אני חושב עליו הרבה
    רק עכשיו כשאני קורא את מה שכתבת אני רואה איפה הוא עבד
    דיאנה אמרה לי שיש אצלכם קיר עם תמונות שהוא צייר.יש לך אולי תמונה של זה לשלוח לי?

    שיהיה לנו רק טוב
    נועם גרין

  2. לצערי אני לא עובד במובימייט יותר. אבל אם יצא לי לבקר שם בקרוב אני אשתדל לצלם ולשלוח.

    מירון

  3. ללכל החברים של יוסי שלום ,4 שנים חלפו מאז והכאב לא עוזב. צדקת מירון, אימו ללא השלימה עם עזיבתו וצערה לקח אותה להיזדהות טוטלית עימו בבקשה לחלות אאת אותה מחלה שלקחה אותו ממנה. ואכן גם היא נלחמת כבר שנתיים במחלת ההסרטן..אולם רגע לפני שכבר נשברה החליטה לקחת מספר טיפולים בדימיון ממודרך ממטפלת בחסד עליון (ורדה) שעזרה לה להבין מדוע אינה מסוגלת ללהיכנס לחדרו של יוסי או לתרום את חפציו .היא מאנה להיפרד ממנו. כשהבינה זזאת החליטה לבחור בחיים (אישה נעלה ומקסימה) וחיפשה אלטרנטיבות לריפוי ממחלתה. היום שמחת החיים שבה אליה. היא אף נסעה ללח"ול עם נכדתה. כוכולנו יכולים ללמוד ממנה המון על שמחת חיים ואהבת האדם.באשר הוא. שאו בברכה שלום ובריאות חברים יקרים .ושמרו נפשותיכם למען יקיריכם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *