למי קראת מפגר?

ידידי אלי גורס שכל נושא הביטקוין, בלוקצ'יין וכו' הינו הונאת פונזי ענקית.

לא בטוח שאני מסכים עם זה, אבל מי שמחפש מספיק חזק ימצא הונאות ונוכלויות גם כאן – כמו בכל תחום כלכלי אחר בחיינו.

בהתחלה שימש הביטקוין למימון עסקאות סמים, הימורים זנות ונשק וקנה את מקומו כ"מטבע" מפוקפק לנצח. יחד עם תנודתיות מטורפת, קשיים רגולטוריים והיסטוריה מפוקפת של העלמויות עם נכסים של אחרים – ברור למה אחדים ימצאו את המטבעות הקריפטוגרפיים כנכס מפוקפק.

הונאות הפונזי האמיתיות מסתתרות בגלוי בתחום הדיג'ן שהוא חלק צומח בכלכלת ה DeFi החדשה.

Just a plain old DEGEN

Degen הוא קיצור של Degenerative Exchange יענו "בורסה מפגרת".

למי שמתעניין בנושא יש חומר קריאה רב באינטרנט בנושא. לדוגמה:

https://www.coindesk.com/tech/2020/08/13/how-defi-degens-are-gaming-ethereums-money-legos/

ננסה להסביר בשפה פשוטה.

בבלוקצ'יין יש 2 שיטות מקובלות היום לאימות הבלוק הבא בשרשרת. הראשונה (המסורתית) נקראת "הוכחת עבודה" (POW – Proof of Work). אנשים משקיעים משאבי מיחשוב כדי לבצע חישובים קריפטוגרפיים מורכבים כדי לאמת את הבלוק הבא (והם מכונים בשפת העם "כורים"). התהליך בזבזני באנרגיה ואיטי להחריד.

השיטה השנייה קרויה "הוכחת חזקה" (POS – Proof of Stake) ובה נבחרים מאשרי הבלוקים עפ"י כמות ההחזקות שיש להם במטבע/שרשרת. התהליך חסכוני באנרגיה ומהיר הרבה יותר.

בשתי השיטות מי שמצליח לאמת ראשון את הבלוק הבא בשרשרת מתוגמל בכמות מסויימת במטבע קריפטוגרפי הקשור לאותה רשת/שרשרת.

למי שיש מעט החזקות קשה מאוד להשפיע בשיטה השנייה ולקבל את התגמול הנכסף, ולכן מתאגדים מחזיקים רבים בנכס הנדרש ויוצרים Pool של המטבע כדי שהשפעתם תגבר והם יוכלו לזכות בתגמול בסיכויים גבוהים יותר.

הבעיה היא שבמטבעות ה"מכובדים" שעובדים בשיטה הזו (כמו Cardano) צריך שמחזיקי הנכס ישאירו אותו בפול לאורך זמן, על מנת שהפול יהיה מספיק גדול ואפקטיבי. לפיכף הוקמו חוות תשואה (Yield Farms) שמבטיחות סוג של "ריבית" אם תשאיר את המטבע שלך בפול לאורך זמן. התשואות השבועיות המובטחות מגיעות לסדר גודל של מספר אחוזים והן מבוססות על הטבעת המטבעות החדשים בתהליך אישור הבלוק (כפי שאמרנו מאשרי הבלוק זוכים במטבעות חדשים שלא היו קיימים קודם – תהליך המכונה הטבעה Minting).

עד כאן הכל טוב ויפה, ואפילו חוקי. אלא מה? יש אנשים שהחמדנות מעבירה אותם על דעתם (ויש שיאמרו שהם היו נוכלים עוד לפני הקריפטו). ה"יזמים" הללו פותחים חוות תשואה חדשות, שבהן התשואות המובטחות הן של אלפי אחוזים ליום. איך זה עובד?

Yield Farm

מירון החליט להנפיק מטבע קריפטוגרפי חדש (אתם זוכרים שהכל זה תוכנת מחשב, נכון?). נקרא לו MORON$ (זה הולך טוב עם מפגר).

מירון פותח חוות תשואה חדשה – מורון יהוד פארמס אינק. ומפקיד בה את כל המורונים החדשים שיצר. בשלב הזה מייצרים הייפ מטורף על המטבע המורוני החדש, והרבה אנשים רוצים להנות ממנו. כדי להצטרף לפול שכבר רץ בחווה צריך להשיג מורונים, ועושים זאת ע"י רכישתם ממירון בכסף טוב. המורונים הללו מופקדים בחזרה לפול ומייצרים לבעליהם תשואה פנומנלית (לעיתים אלפי אחוזים תוך שעות). הזריזים ימירו אותם חזרה למטבע אחר (נגיד ביטקוין) או ימכרו אותם ברווח לאנשים אחרים. בגלל שתהליך ההטבעה עובד בקצב מטורף, כמות המורונים המוטבעים בשוק מטפסת אסטרונומית, ואיתה מטפסת גם האינפלציה. שווי המורון שזינק למאות $ בתחילת התהליך – מידרדר לסנטים ספורים בתוך מספר ימים. בשלב זה מירון, שכבר המיר את המורונים שלו, נעלם. ההייפ שוכך והמטבע ששווה כמעט 0 נעלם בתהום הנשייה. לחוות התשואה הללו נהוג לקרוא Degenerative Yield Farms או בשם החיבה Degen (שמתם לב שבתחום הקריפטו לכל דבר יש כינוי או שם חיבה?).

עכשיו תשפטו אתם אם זו הונאת פונזי או לא…. (אני כבר רואה את אלי מפזז). יש הרבה אנשים (ואני לא מדבר על מקימי הדיג'ן אלא על המשקיעים המוקדמים) שעשו מזה הרבה כסף.

הנושא עד כדי כך לוהט שהוקם אינדקס מיוחד המוקדש לנושא.

המשך קריאה:

10 משפטים אופייניים למחפשי עבודה ומשמעותם

לאחרונה עסקתי מעט בגיוס וחיפוש בשוק ההי-טק הישראלי והתפעלתי מהיצירתיות של מנסחי הצעות העבודה כאן. להלן פירוש קצר לאלו מכם שאינם מצויים ברזי הניסוח ובדקויות הנסתרות:

  1. לחברת שמיליק ובניו הנמצאת בתנופת צמיחה דרוש/ה מנהל/ת פיתוח המעוניין/ת להתפתח מקצועית ולגדול עם החברה. פירוש: אין לנו גרוש על התחת, בוא תתחיל לעבוד בתנאי עבדות ונראה מה יהיה בהמשך.
  2. לחברה מובילה במרכז/צפון/דרום דרוש מומחה/מהנדס בכיר וכו'. פירוש: אנחנו חברה גדולה, בירוקרטית ומשעממת ויש לנו בעיה לגייס עובדים, בחיאת בוא תעבוד אצלנו.
  3. לחברת סטארט-אפ ממומנת היטב דרוש… פירוש: גייסנו איזה 20,000 דולר ויש לנו כסף להעסיק אותך איזה חודשיים, אולי שלושה.
  4. לחברת הייטק גלובאלית ומובילה בתחומה דרוש… פירוש: נכון, יש לנו גם סניף בארה"ב אבל אל תצפה לתנאים אמריקאיים, שכחת איפה אתה חי?
  5. לחברת המנצל טכנולוגיות מתקדמות דרוש (השלימו את המשרה)… נכונות לעבודה מאומצת… פירוש: התנאים שלנו בסדר וגם השכר סבבה אבל נקרע אותך 16 שעות עבודה ביום (וזה רק במשרד).
  6. לחברת הכל כלול דרוש ר"צ לניהול הפיתוח של המוצר המוביל שלנו. המועמד יעסוק באפיון ארכיטקטורה, ניהול 3 צוותי פיתוח, מעקב אחר עמידה ביעדים ותקציבים… פירוש: אין לנו כסף וכוח לגייס ארכיטקט, מנהל פרוייקט, ומנהל פיתוח אז אתה תעשה את כל זה. מה, יש בעיה? הרי אתה תותח לא?
  7. לחברת סטארט-אפ מגניבה העובדת עם גוגל/אפל/פייסבוק (מחק את המיותר)… פירוש: רק הקמנו את הסטארט-אפ הזה ואנחנו מנסים לדחוף לגוגל/אפל/פייסבוק איזה חתיכת תוכנה/טכנולוגיה שברור לנו שהם יעתיקו ברגע, אבל הי – אולי הם יעדיפו לקנות אותנו?
  8. לחברת סטארט-אפ מגניבה (בהמשך לסעיף הקודם, נושא המגניבות כנראה קוסם לדור ה-Y)… פירוש: 1. אנחנו לא יכולים לשלם לך כמה שאתה רוצה, אבל ראית את המטבח/חלל העבודה המעוצב והמגניב שלנו? 2. גייסנו ים של חברה צעירים שלא יודעים מהחיים שלהם, אבל תראה איזה גרוב יש פה…
  9. לחברת התוקע הנמצאת במיקום מרכזי… פירוש: 1. אנחנו נמצאים בשד' רוטשילד בתל-אביב. אם אתה לא תל-אביבי אל תחשוב אפילו על המשרה הזו. 2. אנחנו ברמת החייל/הרצליה פיתוח/(הוסף את האזור המועדף עליך) ונתקע אותך בפקקים לפחות שעה לכל כיוון. 3. (לפעמים) אנחנו ביקנעם. מה לא שמעת על כביש 6?
  10. לחברת הותיק דרוש ראש צוות בכיר לפיתוח… נסיון נדרש 1-2 שנים… פירוש: סתם תקענו את המילה בכיר כדי שתקרא את ההתעה שלנו. בעצם התכוונו לבוגר שפיתח איזה שנתיים ב…
  11. בונוס: לחברה ותיקה המפתחת יישומים פיננסיים בטכנולוגיה מאתגרת וותיקה דרוש… פירוש: אנחנו מפתחים תוכנות משעממות לבנקים בקובול. אם אתה אחד מ-3 מפתחי הקובול בארץ שעוד לא עובד, זה הצ'אנס שלך.

היחידה של אבא מהר הצופים

אבי נהג לספר לי סיפורים על התקופה שבה הר הצופים בירושלים היה מובלעת ישראלית בשטח הירדני. כחלק משירותו הצבאי, הוא שרת ביחידה שהיתה מלווה שיירות מישראל אל המובלעת הנצורה. בשיירות היו "שוטרים" שהורשו עפ"י ההסכם להגיע להר הצופים. אלה היו בעצם חיילים בתחפושת, ומספר חיילים אף נסען כ"נוסעים" אזרחיים באוטובוסים שהרכיבו את השיירות.

הנשק שהם נשאו היה מוחבא בשילדת האוטובוס ובחפצים תמימים שונים שהיו במטען הנוסעים, וכך יכלו השוטרים לאבטח ולהגן על המובלעת בעת הצורך.

כתבה על היחידה שודרה בחדשות ערוץ 2 ומתארת את מעללי היחידה:

 

הסוף למיתוס אנה פרנק

כילדים גדלנו על מיתוס אנה פרנק ועל ההולנדים ה"טובים" כמצילי יהודים מפני הנאצים בשואה. אה כן, וגם על הילד ההולנדי שהציל את הכפר ע"י סתימת החור בסכר באצבעו, אבל זה שייך לסיפור אחר.

אנה פרנק הוסגרה בסופו של דבר ונספתה במחנות ההשמדה. מסתבר שזה היה גורלם של רבים מיהודי הולנד, בשל הסגרה שיטתית של יהודים בידי ההולנדים.

במחקרו החדש ד"ר פנחס בר-אפרת קובע: הולנדים הסגירו יהודים בתשלום. ד"ר פנחס בר-אפרת חקר את תופעת המלשינים בשואה. כעת מאות מסמכים חושפים: הנאצים שילמו סכומי כסף גדולים לעשרות משת"פים.

הם ישבו במשרד מסודר שממנו יצאו פקודות המבצע לפעילי השטח, ושבו נכתבו דוחות הסיכום המפורטים. העתקים מתורגמים נשלחו ל"חלונות הגבוהים" כי "סדר צריך להיות". במשרד הזה בוצעו גם התשלומים במזומן וכנגד קבלות על פי התעריף הקבוע: 7.50 גילדן לגולגולת. עבור עשרות אנשים מדובר היה בפרנסה שאפשרה חיי נוחות, רווחה ושפע בזמן רעב. חלקם ראו בעיסוקם תוספת למשכורת הקבועה שקיבלו מהשלטונות.

"אין לתופעת משתפי הפעולה בהולנד אח ורע באירופה". ד"ר בר-אפרת

"אין לתופעת משתפי הפעולה בהולנד אח ורע באירופה". ד"ר בר-אפרת צילום: ראובן קסטרו

כך שגשגה אחת הזוועות בתקופת השואה: הפעילות המאורגנת של ציידי היהודים בהולנד בזמן הכיבוש הנאצי. מעל 50 הולנדים נטלו חלק במשימות היומיום לאיתור יהודים שהסתתרו מפני הגסטאפו. הם בלשו אחריהם ברחובות, עצרו חשודים ובדקו תעודות זהות שרובן היו מזויפות. הם גם הלשינו על בני ארצם האמיצים שהחביאו יהודים, רבים מהם ילדים. הסגירו אותם כדי שיישלחו למחנות המוות ובתמורה לכך קיבלו לידיהם שכר נדיב. נוסף על כך, המסגירים והמלשינים הניחו ידם בהנאה רבה גם על פריטי רכוש יהודי שבו חשקו.

מחקר חדש המבוסס על מאות מסמכים מהארכיון הלאומי בהאג שבהולנד, שהגישה אליהם לא התאפשרה במשך עשרות שנים, עוסק בפרק השחור בהיסטוריה של המדינה: תופעת המלשינים ומשתפי הפעולה, דפוסי פעילותם ומניעיהם.

"ככל הידוע, אין לתופעת משתפי הפעולה בהולנד אח ורע במימדים, בשיטות ובמתכונת שלה בהשוואה למה שעשו בני לאומים אחרים ליהודים באירופה במהלך שש שנות מלחמת העולם השנייה", מסביר עורך המחקר, ד"ר פנחס בר-אפרת (82).

למעלה משנה ניהל בר-אפרת התכתבות עיקשת ואינטנסיבית עם מנהלי הארכיון ההולנדי כדי לאפשר לו לעיין במסמכים הרלוונטיים. "רציתי לבדוק תיקים ופרוטוקולים מהדיונים המשפטיים שהתנהלו לאחר המלחמה נגד משתפי הפעולה", הוא מספר. "בשלב הראשון מנהלי הארכיון סרבו לבקשתי באופן גורף. אחר כך דרשו שאציג בפניהם הסכמה מפורשת מכל נאשם או לפחות מיורשו. לבסוף קיבלתי את הגישה לתיקים המבוקשים".

עד לכפרים הנידחים

כשהולנד נכבשה בידי גרמניה הנאצית ב-1940 חיו בה כ-140 אלף יהודים, לא כולל אלה שהיו חלק מנישואי תערובת ושנחשבו ל"חצי יהודים". 107,500 מהם נשלחו למחנות הריכוז וההשמדה, בעיקר אושוויץ וסוביבור. 5,000 נותרו בחיים בתום המלחמה. במילים אחרות: 73% מיהודי הולנד הושמדו, לעומת 40% מיהודי בלגיה, 25% בצרפת ו-17% מיהודי איטליה.

"לקבוצה המאורגנת בקרב המלשינים והמסגירים שישבה במשרד מסודר חלק משמעותי בחיסול יהדות הולנד", מפרט בר-אפרת. "הם כונו 'קולונה הנייקה', על שם אחד משני האישים שעמדו בראשה כריסטיאן הנייקה. התעריף הבסיסי לגולגולת של כל יהודי עמד על 5 גילדן. אחר כך הוא עלה ל-7.50 ולבסוף הגיע ל-40. לשם השוואה: עוזרת בית השתכרה אז 5 גילדן בשבוע, שוטר השתכר 40 גילדן בחודש ומנהל בית חולים 600 גילדן".

ווים היינריך כריסטיאן הנייקה וחברו ווילן בריידה ניהלו את המצוד, את החיפושים ואת מבצעי ההלשנה וההסגרה של יהודי הולנד. הגרעין הקשה בכנופיה שלהם מנה 18 בני אדם. בפעילות השתתפו בהתלהבות גם אנשים מזדמנים, ובסך הכל הגיעו לעתים ל-60 איש .
הנייקה, שחוסל ב-1944 כשהוא בן 35 בידי המחתרת ההולנדית, היה נשוי שלוש פעמים. הוא פוטר מעבודתו כמכונאי רכב, ניסה להתפרנס כנהג מונית אבל בעיקר חבר לפושעים באמסטרדם. ממודיע בשכר בשרות ה-SD קודם לראש יחידת ציידי היהודים. אנשיו שוטטו ברחובות, עצרו עוברי אורח שנחשדו כיהודים על פי מראם ודרשו מהם להציג תעודות זהות. במזויפות שבהן היהודים נהגו לטשטש את האות J שהשלטונות הטביעו. חברי הכנופיה היו מסוגלים לנסוע מרחק של מאות ק"מ עד לכפר נידח בהולנד עבור 7.50 גילדן, כדי למצוא בבית איכר ילדה יהודיה שהופרדה ממשפחתה. "אותה פעוטה הוסגרה לגסטאפו ונשלחה לתא הגזים באושוויץ. האב, דוד סנדרס, נלכד במקום אחר, עבר עינויים קשים ובייאושו הסגיר את בני משפחתו. כולם נשלחו למחנה המוות".

בר-אפרת זיהה במחקרו כמה דפוסי פעולה של המשת"פים עם הנאצים בהולנד. "אחד מהם לטש עיניו לכיסא של הבוס במקום העבודה שלו", הוא מתאר. "אז הוא הלשין לשלטונות הכיבוש על מתחרהו שהוא מקלל את היטלר, או שקרא בעיתון מחתרת או רכש סחורה בשוק השחור. היתה גם אישה הולנדית נשואה שניהלה רומן עם גבר אחר וחיפשה להוציא את בעלה מחייה. "בתחנת המשטרה היא דיווחה שהבעל מתחמק מעבודות שירות שהיו בגדר חובה שהוטלה על האוכלוסייה המקומית. הבעל נלכד ונשלח למחנה עבודה והדירה התפנתה למאהב". ההלשנות על יהודים ומעניקי המקלט היו נפוצות אף יותר מפני שהתגמול היה כפול. "מצאתי מסמך שבו תואר המקרה הבא", נזכר בר-אפרת. "הולנדי נשוי שהתגורר בבית אביו האלמן הסתבך בגניבה ונשלח למאסר. אשתו נותרה בבית חותנה שהסתיר בחדר אחר יהודיה. כשהבן השתחרר מכלאו חשד שאביו ניהל בהיעדרו רומן עם אשתו. הוא הלשין על האב המסתיר יהודיה. הוא נלכד והיא נרצחה".

המלשינים נהגו לשלוח מכתבים אנונימיים למשטרה שהיתה אז תחת שליטת הנאצים, שם סומנו כתובות מסתור של יהודים. היו הולנדים שהציעו מסתור למשפחות יהודיות, מעין דירות מלכוד כפי שמכנה זאת ד"ר בר-אפרת במחקרו. התשלום לבעל הנכס ניתן מראש, לעתים הוא היה מגיע עד ל-1,000 גילדן לנפש נוסף על דמי אחזקה חודשיים. ואז הם הסגירו אותם לידי השלטונות. היו מסגירים שביצעו במשך שנים שורה של סבבים שכאלה שבהם הלשינו על יהודים, וכך שלחו אלפים אל מותם.
"רוב המכתבים האנונימיים של המלשינים והמסגירים נעלמו באורח תמוה מארכיון המשטרה", אומר בר-אפרת.

היו גם יהודים שלפני כניסתם למחבוא מסרו למכריהם ההולנדים את כל רכושם למשמורת, עד שיעבור זעם. משנודע לאחרונים שהמסתתרים נתגלו, מיהרו לנכס לעצמם את הרכוש שהופקד. "מורה למוזיקה ידע שעמיתתו, אספנית כלי נגינה יקרים, מסתירה יהודי. המורה ההולנדי חמד את הכלים ולכן הלשין במשטרה. היהודי המסתתר נשלח לאושוויץ ואילו בעלת הבית נעצרה. המורה החמדן, פעיל בתנועה הנאצית ההולנדית, נטל לעצמו מהאוסף הנחשק כמה כלי נגינה יקרי ערך".

אחד המסמכים שמסכמים לכידה והסגרת יהודים בידי משת''פים הולנדים

אחד המסמכים שמסכמים לכידה והסגרת יהודים בידי משת"פים הולנדים צילום: ראובן קסטרו

הלשינו ולא נענשו

בר-אפרת, יליד הולנד, התמסר למחקרו משום שדודתו ובעלה, שהסתתרו אצל מכרים הולנדים, הוסגרו לידי הנאצים. "זמן קצר לאחר שהמסתירים נישאו הציעה דודתי בנדיבותה שייקחו לדירתם השכורה את הרהיטים וחפצי הבית שלה. 'כך תהיו מסודרים ואנחנו נסתתר בעליית הגג שלכם' אמרה.

"עם הזמן היחסים בין הצדדים הורעו, כפי שקורה כשחיים בצפיפות. דודתי התלוננה שמארחיה עישנו, הם התלוננו שאינה מסייעת בעבודות משק הבית. יום אחד הודיעו המארחים לדודתי שהם נוסעים לבלות סוף שבוע אצל חברים, ולכן הדוד והדודה לא יכולים להישאר במסתור, כי השכנים עלולים לשמוע רעשים חשודים ולהזעיק את המשטרה.

"הדוד והדודה נאלצו לחפש לעצמם מסתור זמני. במוצאי שבת התדפקה המשטרה על דלת המסתיר הזמני. מתברר שמכתב אנונימי שנשלח מראש ל-SD הפנה את הגסטאפו לכתובת המחבוא. בחקירה שעברו הדוד והדודה שלי לפני שנשלחו למחנה המעבר ווסטרברוק ומשם למותם בסוביבור, התברר להם מי המלשין: מארחיהם המקוריים שנסעו לסף השבוע.

"בעזרת שוטר הולנדי שהכירו העבירו הדודים שלי בחשאי למקום המסתור של הוריי, אחי ושלי, פתק קטן. באמצע הלילה תחב אותו אלמוני מתחת לדת ואז ראינו מה כתוב עליו: "תברחו מהר. הלשינו עלינו". המסתיר הזמני נעצר וגם נותני המסתור הראשונים, אלא שהם שוחררו מיד כי שיתפו פעולה עם שלטונות הכיבוש.

"הפרטים נתגלו לאחר המלחמה כשההולנדים חקרו, עצרו ושפטו משתפי פעולה עם הנאצים. מכתב ההלשנה האנונימי הודפס במכונת כתיבה ומומחה שהעיד בבית המשפט זיהה את המכונה הספציפית. היא נתגלתה אצל נותן המסתור הראשון. הוא נידון ל-7 שנות מאסר, ערער על עונשו, ושופט קבע שאין הוכחה חד משמעית לגביו ושלח אותו לכלא ל-3 שנים בלבד.

מ-190 גזרי דין המוות שהוצאו כנג ד פושעי המלחמה ההולנדים בוצעו רק 40. מבין 53 חבר י כנופיית הנייקה ארבעה הוצאו להורג בידי כיתת יורים לאחר המלחמה. האחרים, שגם עליהם נגזר מוות, קיבלו חנינה. רבים מהם האריכו חיים ומתו מוות טבעי בשנות ה-80 של המאה שעברה".
(מבוסס על מאמר שהתפרסם ב-NRG מעריב)

איך עושים יין?

נכון שתמיד רציתם לדעת איך עושים יין איכותי? לקראת ראש השנה, הגיע הזמן לדעת מה יכילו כוסות המשקה.
הסרטון מסביר בבהירות האופיינית לרוסים כיצד מכינים יין. חובה לצפות עד הסוף!
לא רק היין טוב לבריאת, גם הצחוק.
שנה טוב ומתוקה לכולם.

לאון יוסף (1922-1948) – ליום הזיכרון לחללי צה"ל.

לאון יוסף (מקור: אתר "יזכור")

בכל שנה אנו חווים את המקבץ הכבד של ימי הזיכרון. הראשון, לשואה ולגבורה, לאחריו יום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה ומיד במעבר חד לחגיגות יום העצמאות. השנה נחגוג 65 שנים לעצמאותנו. לא בכדי נבחרו ימים אילו בצמידות וסיפור חייו הטרגי של לאון יוסף הוא סמל לקשר הזה.

 לאון יוסף נולד ב-1922 בעיר פלובדיב, העיר השנייה בגודלה בבולגריה לחנה ושמעון, פועלים קשי יום. הוא סיים את בית הספר היהודי בעירו והחל לפרנס את משפחתו כסנדלר. בסוף שנות ה-30 החל השלטון בבולגריה לרדוף באופן ממוסד את יהודי המדינה וב-16 בספטמבר 1939 החליטה הממשלה הבולגרית לגרש  4,000 "נתינים זרים" ששהו על אדמת בולגריה. מאחורי המינוח "נתינים זרים" עמדו כמובן 4,000 יהודים וביניהם יוסף ומשפחתו. הם נעצרו והושלכו בשטח ההפקר בגבולות יוון, טורקיה ובולגריה, ולאחר תלאות רבות הצליחו להגיע לעיר הנמל וארנה שעל חוף הים השחור.

בווארנה, במימון ארגון הג'וינט עלו לאון יוסף ומשפחתו על אניית מעפילים פרטית בשם "סלבדור" שהפעיל ד"ר ברוך קונפינו, דמות השנויה במחלוקת. קונפינו ניהל מבצע העפלה פרטי  מבולגריה ודרכה, ובמסגרתו כבר הפליגו הספינות: "אגיוס ניקולאוס", "רודניצ'אר" (א'-ד') וה"ליברטאד". ה"סלבדור" הייתה  מפרשית רעועה ללא מנוע אשר בלחץ המשטרה הבולגרית הועלו עליה 352 מעפילים. ב-3 בדצמבר 1940 יצאה הספינה לדרכה וב-12 בדצמבר טבעה מול העיירה סיליברי בטורקיה, אשר לחוף ים השיש. 238 מעפילים ובהם 66 ילדים ונערים טבעו באסון הנורא, ולאון יוסף איבד את אימו, אחותו ושני אחיו הקטנים. מכל משפחתו נותר לו אביו שמעון.  

שרידי ה"סלבדור" על חוף סיליברי שבטורקיה. (מקור: קרן ויקימדיה, איזי אלמוג, "כולנו בולגרים")

 קברי נספי הסלבדור בחלקת המעפילים בהר הרצל בירושלים. (מקור: קרן ויקימדיה, ד"ר אבישי טייכר)

בדרך לא דרך, הצליחו לאון יוסף ואביו לעלות לישראל, ויוסף שלא "מצא את עצמו" הצטרף לכוחות המגן ושירת כשומר ונוטר בקיבוצים שונים. בהמשך, הצטרף ל"הגנה" ונטל חלק בקרבות שפרצו, בעיקר לאחר אישור "תכנית החלוקה". ב-16 במרץ 1948 נקלעה כיתת לוחמים חברי קיבוץ בית קשת, בפיקודו של עלי בן צבי (בנו של יצחק בן צבי, לימים נשיא המדינה השני), למארב. שבעה לוחמים וביניהם עלי נהרגו ואחד הצליח להגיע פצוע לשערי הקיבוץ. כוח מגדוד "ברק" של חטיבת גולני הגיע למקום ונקלע לקרב עם לוחמים מהשבט הבדואי ערב א זביח. בשל הגשם השוטף הסתבך הקרב. שלושה מלוחמי גדוד ברק וביניהם לאון יוסף נפלו בקרב והכוח נאלץ לסגת ולהשאיר את הגופות בשטח. לאון יוסף נקבר בקבר מאולתר באשדות יעקב וב-1950 הועבר לחלקה הצבאית בהר הרצל. ב-1964 הועלו עצמותיהם של הנספים באסון הסלבדור לישראל ונטמנו בחלקת המעפילים בהר הרצל.

שם, בהר הרצל, חלקה ליד חלקה קבורים יוסף לאון ומשפחתו.

"מעריב", 17 במרץ 1948

לוח הנצחה לנספים באסון ה"סלבדור", המוצב בחלקת המעפילים בהר הרצל. (מקור: קרן ויקימדיה, ד"ר אבישי טייכר)

כמה הגיגים על "מוזיקה מזרחית" או "ים-תיכונית"

המוזיקה הפופולארית המכונה "מזרחית" או "ים-תיכונית" לא החלה עם משה פרץ
ודודו אהרון, אפילו לא עם "המלך" –  זהר ארגוב.
 
כן,כן, גם זה קשור להיסטוריה.
תתפלאו, אבל בכדי למצוא את שרשיה של המוזיקה המכונה "מזרחית", עלינו לחזור לפחות 70 שנים לאחור בזמן. (למה המכונה – כי לטעמי זו מוזיקה ישראלית עם מאפיינים מהמזרח).
 
בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, נוצר בארץ סגנון מוזיקלי ייחודי שכונה סגנון ימתכוני, אשר התאים לצרכים החברתיים והאידאולוגיים של החברה והמדינה שבדרך. לז'אנר או בעברית:לסוגה, היו מספר ענפים מובילים כגון: "עבודת האדמה / אווירה כפרית".
אחד המלחינים המובילים בסוגה היה נחום נרדי וכדוגמא ניתן לציין את "שיר העבודה והמלאכה" –
"מי יצילנו מרעב, מי יאכילנו לחם רב", או יא חלילי יא עמלי, הטנדר נוסע ועוד. (ברסלר לאורה, הסגנון הימ-תיכוני במוזיקה הישראלית, 1983) סגנון זה היה אבן היסוד ל"מוזיקה המזרחית". החל מאמצע שנות ה-50 פעלה להקת השובלים אשר חבריה בני שכונת שבזי נחשבו לחלוצים בתחומם, אך הרפטואר שלהם כלל בעיקר "שירי ארץ ישראל".
 
בשנות ה-60 חלה דעיכה במוזיקה הימתכונית, עם חדירתה של השפעה מערב אירופית למוזיקה בישראל ובכלל זה השימוש בכלי נגינה חשמליים. בראשית שנות ה-70 קם סגנון ים-תיכוני חדש אשר שילב בין המוזיקה הימ-תיכונית של שנות ה-40, ובין המוזיקה האירופית, תוך שימוש בכלי נגינה חשמליים והשפעה בולטת של מוזיקה יוונית. נציגי המוזיקה היוונית כגון אריס סאן וטריפונאס היו כוכבים בולטים על הבמות בארץ.
 
שתי נציגות בולטות לסגנון החדש היו להקת צלילי הכרם עם הסולן יוסי לוי (דקלון) ולהקת צלילי העוד עם הסולן רמי דנוך והגיטריסט יוצא הדופן יהודה קיסר. פריצתן של הלהקות ליוותה את גל המחאה החברתי שלאחר מלחמת יום הכיפורים, שהוביל בין השאר "למהפך" של שנת 1977 ועליית הליכוד לשלטון. מדובר במוזיקה שאז נחשבה כמעט מחתרתית ונמכרה בקלטות ("קסטות") audio בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב וזכתה למעט מאד דקות שידור ברדיו המתנשא של אותם הימים.
איך אמרה גולדה מאיר על הפנתרים השחורים: "הם לא נחמדים".
 
צלילי הכרם נטתה יותר לכיוון המסורתי ושירתו של דקלון היתה בהגייה בולטת, עניין שהקשה עוד יותר על חשיפתה לקהל הרחב. צלילי העוד, דרך יהודה קיסר נטתה יותר לכיוון הרוק עם מאפיינים יווניים וזכתה להצלחה גדולה יותר, תוך שהיא עושה שימוש בטקסטים של נתן אלתרמן (חנהלה התבלבלה, גדליה רבע איש). הלהקה יצרה קשר היסטוריוגרפי ישיר בין המוזיקה הימ-תיכונית של שנות ה-40 לסוגה החדשה כאשר יצאה עם עיבוד לשיר גדליה רבע איש. השיר גדליה רבע איש, נכתב על ידי נתן אלתרמן, הולחן על ידי משה וילנסקי והושר על ידי אסתר גמליאלית עוד בשנות ה-40/50.
 
צלילי הכרם ובעיקר צלילי העוד היו אבן היסוד לכל הזמרים והזמרות שצמחו משנות ה-80 ועד ימינו.
השיר "חסידה צחורה" של להקת צלילי העוד נחשב לאחד השירים הטובים ביותר אם לא הטוב מכולם
בסוגה הנ"ל, וזכה לעשרות גירסאות כיסוי.
 

צוזאמן

מופע החברים של ד"ר קסלר

הלילה יורד במהירות על העיר, כדרכם של לילות חורף. אנשים נחפזים לעזוב את מקומות העבודה בדרכם להמשך חייהם הפרטיים. אני אינני אחד מהם. לא אני. הלילה אני פטור ממקלחות הילדים, טקסי ההשכבה במיטות והנסיונות להרדים את התינוק. הלילה אני הולך להקשיב למופע של קסלר.

פגשתי את קסלר (דרור) לפני מספר שבועות, בליל שבת סתווי וקריר. התינוק התקשה להרדם בשל שיניו הבוקעות ותכננתי לקחת אותו לטיול לילי קצר שתמיד מרגיע אותו. לפתע נצנצה בפייסבוק ידיעה חדשה על הקיר – קסלר מופיע אי שם בשדרות רוטשילד במופע רחוב. מופע בדד? בגילו? מה הוא התחלק על הראש? הייתי חייב לברר את העניין לאשורו.

בשעה הנקובה נסעתי עם יובלצ'יק בשדרות רוטשילד בת"א ואכן עמד שם אדם עם גיטרה ולצידו בחורה שניגנה וזימרה אף היא. סיבוב קצר באיזור מבהיר – אין סיכוי למצוא חנייה. עצרתי כבן תשחורת על המדרכה ממול וירדתי עם התינוק. נעמדתי מול קסלר והקשבתי. אנשים נחפזו ועברו בשדרה, חלקם תוהים על המחשה המוזר, חלקם מחייכים למראה הקטן (יפיוף זעיר, אין מה להגיד). לבסוף קסלר מזהה – "מירון!". הערב הוא יגלה לי שבתחילה לא זיהה אותי וחשב לעצמו – מי זה הטיפוס הנורדי הזה? הוא בכלל מבין את המילים? סבתי הפולנייה מתהפכת בקברה… נורדי? אני? הקשבנו למופע ביחד עם עוד חבר שהתאסף, והקטן דוקא הקשיב מרותק לצלילי הגיטרה הבוקעים מהמגבר הנייד. נפרדנו לאחר מספר שירים, ונסיונות של הקטן לפרוט על הגיטרה.

הערב אני מגיע בלי הקטן, לשמוע שוב את קסלר מנגן. אני מוצא את המקום (צוזאמן, לילינבלום 25 ת"א) בקלות, ולאחר שני סיבובים בלבד מוצא דוקא חניה קרובה מאוד. אני מתקרב אל המבנה המט ליפול. ליד מה שנראה כמו דלת החורבה מונח לוח שחור גדול ועליו הכיתוב "קסלר וחברים". אני תוהה אם זו הכניסה למקום עד שעיני נופלות על ברנש ממושקף המזכיר לי אינטלקטואל צרפתי, היושב בצד. "לאן אחי?" הוא שואל. לקסלר, אני עונה. "עשרים זלוטי" הוא יורה. אני שולף את הארנק בעוד הברנש אומר כמתנצל שהוא מקווה שידעתי על זה מראש. לא, לא ידעתי. התרחקתי זה מכבר מסצנת המועדונים. לאחר התשלום מוטבעת על ידי חותמת: "צוזאמן מועדון 19". למה 19 אני תוהה? אולי היתה הכוונה מועדון עשר, והמדפיס טעה בחותמת? אולי הם היו פעם בכתובת אחרת? או אולי זה המספר הסידורי שלי בקהל המעריצים של קסלר? עוד אני תוהה על החותמת והנה אני עובר בדלת הכניסה העטופה בדים שחורים המעמעמים את הקולות הבוקעים מתוך המועדון.

להמשיך לקרוא

היחידה של אבא מהר הצופים

אבי היה מספר לי רבות אודות היחידה בה שרת ואשר תפקידה היה להגן על המובלעת הישראלית בהר הצופים לפני מלחמת ששת הימים.

הם היו מצטרפים לאוטובוסים שעלו להר, לבושים בלבוש אזרחי (או כשוטרים לא חמושים), כאשר הנשק היה מוסלק בדפנות כלי הרכב ומוברח אל ההר (או משמש לשעת חירום במקרה הצורך, אם האוטובוס היה נתקל בדרך בבעיה שחייבה התערבות חמושה).

לאחרונה נחשפה פעולת היחידה בכתבה בחדשות ערוץ 2 – בה היחידה של אבא מהר הצופים נפגשת ל'פגישת מחזור'.