לסעודיה תדמית של מדינה מתונה עם קשרים ענפים מול המערב.  האם אכן מתונה?,  שהכל עניין של השרדות הממשל בכל מחיר?, או אולי סעודיה חממה אידיאולוגית ואחת מיצואניות הטרור הגדולות בעולם?

 מבוא –התכפיר,יסודותיו ותפוצתו.

המילה "תכפיר" הינה הטיה של הפועל "כאפארה",אשר משמעותו הכרזה על אדם כ "כאפיר",
דהיינו, אדם שאינו מאמין-כופר.משחר ימי האסלאם ועד ימינו השימוש במילה זו נעשה ע"י קנאים מאסכולות שונות,כנגד מתנגדיהם הדתיים או הפוליטיים,אם יחידים או קבוצות.ההכרזה מתבצעת כשהמוסלמי לכאורה,מכריז על עצמו כ"כאפיר",או לחילופין שמעשיו או הצהרותיו נתפשים כזניחת האסלאם, כשלפי הפרשנות המקובלת לשריעה,גזר הדין לאדם שיצא לתכפיר הינו מוות.
בקוראן (115 :004) נכתב :" מי שיסתור את דבריו או יתנגד לשליח,לאחר שדרך הישר הוצגה בפניו באופן ברור,נשאיר אותו בנתיב השגוי בו בחר והוא יישרף באש הגיהינום". פסוק זה פורש ,כמצביע על כך שלפני שמכריזים על תכפיר,יש להציג לנאשם את הדרך הנכונה,להדריך אותו ורק אם ימשיך בדרכו הכופרת,להכריז עליו ככופר ולגזור את דינו למיתה. מוחמד מוזכר בחדית' כאומר,"כשמאמין בעת קרב,תוקף כופר בחנית והיא מתקרבת לגרונו וברגע זה מכריז הכופר,אין אלוהים מבלעדי אללה,על המאמין להפסיק מייד את ההתקפה".משפט זה בא להדגיש שהתכפיר הוא דחייתו של האסלאם עצמו וחזרה לדרך האמונה הינה מספקת בכדי לגרום לסיום מצב זה.בשל חומרת גזר הדין,נדרשות הוכחות חד משמעיות ומובהקות להטלת אשמה זו והכרזת אדם ככופר,מתבצעת ע"י בין דין,או מנהיג דתי (עלים),המוציא פסק הלכה (פתווה),המכריז על יחיד או קבוצה ככופרים.
מהות אותן הוכחות לתכפיר נתונה במחלוקת בין הפלגים האסלאמיים השונים,כאשר באסלאם הסוני האורתודוקסי,ביצוע עוון או חטא אינו הופך את האדם לכופר,אלא רק הכחשה של אבני היסוד בדת, כך למשל,רוצח שמכיר בכך שביצע עברה יחשב מוסלמי ואם יתכחש לכך שרצח הינו עוון יחשב לכופר.לשיטת הכת החוואריג'ית,אשר התפצלה מהזרם האסלאמי המרכזי בשנת 567,לאחר קרב ציפין, מוסלמי שביצע חטא הופך לכופר.היו כאלו שטענו כי כל חטא יהפוך את האדם לכופר והיו שטענו כי רק חטא משמעותי,כגון רצח הופך את המוסלמי לכופר.בעוד שענף ה"מורג'יה"-הדוחים,גרס שכל מוסלמי המכנה עצמו ככזה ולא משנה מעשיו מהם,הינו מוסלמי,בעוד שהענף היזידי,ששמו נגזר מהחליף יאזיד הראשון מבית אומייה ואת מאמיניו אנו מוצאים היום בקרב הכורדים,מפרשים בדרך ביניים,הגורסת שמוסלמי המבצע חטאים חמורים,לא יוכרז ככופר,אך גם לא יוגדר כמוסלמי.יש הגורסים כי הזכות להגדרת אדם ככופר ניתנה רק לנביא,או לשליט האומה האסלאמית שתאגד את כל המוסלמים בתבל (דאר אל איסלאם).אחת הפעמים הראשונות בהם בוצעה הכרזת תכפיר,היתה כאשר החליף אבו באכר,ששלט בין השנים 572 ל 573 לספירה ,הכריז מלחמת קודש בשם האל,על שבטים אשר סירבו לשלם את מס ה"זאכאת",בתקופה בה היו ניסיונות להכניס פרשנויות חדשות לאיסלאם ובהמשך להצהרה זו תיקן תקנות,אשר קיבעו את השריעה המקורית,שעריכתה הסתיימה באותה העת,כבסיס החוקתי. הצורה החריפה ביותר של השימוש בתכפיר,היה בעת המאבק בין בית אומייה לחווארי'גים,אשר תקפו והרגו אזרחים מוסלמים רבים שנחשבו בעיניהם לכופרים וכתוצאה ממאבק זה,נולדה הפרשנות הסונית המתונה למושג תכפיר והצורך בהוכחות חותכות וממשיות להגדרת אדם או קבוצה,ככאלו אשר יצאו לתכפיר.

אִבּ‏ן תימיה , תיאולוג ופרשן אסלאמי שחי בחורן (22 בינואר 1263 – 1328) , באזור טורקיה הגובל בסוריה של היום, ידוע בכינוי שיח' אל-אסלאם והיה מהאסכולה החנבלית המחמירה, הגורסת כי יש לחיות לפי החוק הכתוב בקוראן ובחדית'. אבן תימיה ,כתב את הלכותיו בתקופה שבה שלטו הממלוכים והמונגולים במזרח התיכון ונהג לבקר את המונגולים על קביעת מערכת חוקים אזרחיים, "יאסה", בנוסף לשריעה האסלאמית. הוא הוסיף כי בשל חיקוק היאסה ולמרות שהמונגולים התאסלמו, צריך לנהל ג'יהאד נגד אותו משטר. הוגים אסלאמיים פונדמנטליסטים נוהגים לסמוך את דבריהם על ספרי ההלכות שכתב. הסונים האשימו את הפלג השיעי בכפירה,בעיקר את הפלגים המאמינים בשובו של המהדי. במאה ה 18,בחצי האי ערב צמחה תנועת הואהבייה חסידי הזרם מכונים מווחידון,המאמינים בתווחיד,דהיינו בבלעדיות של אללה,וכונו ע"י אויביהם,ווהאבים.הווהאבים טענו שהמודרניזציה על חידושיה החומריים והתיאולוגיים שיבשו את האסלאם הטהור.תנועה זו לא קמה כנגד מדינות המערב,אלא כמאבק פנימי אסלאמי,בתחילה נלחמו כנגד הכנסת האמונות הטפלות לאסלאם,כמו אצל הסופיים,ואחר כך קראו לאימוץ אורח חייהם של הנביא וחסידיו.הם האמינו באללה בלבד וראו בסגידה הפיסית למוחמד עבודת אלילים,עד כדי ניתוץ בניינים ומצבות שהוקמו לזכרם. כת האחמדים אשר נוסדה בהודו במאה ה 19,מואשמת בכפירה, ע"י הזרם המרכזי באסלאם הסוני,בשל אמונתם שמוחמד אינו חותם הנביאים.תנועות החזרה לאסלאם השורשי,הסלפי,אשר מצאו ביטוי בקרב האחים המוסלמים במצריים ,השתמשו במושג התכפיר ,כאמצעי להטפה למאבק מזוין כנגד השלטונות המצריים תוך התבססות על כתביו של מנהיג התנועה סייד קוטוב,אשר הוצא להורג ע"י הנשיא נאצר בשנת 1966. ענפי קיצון של תנועה זו פנו לפעילות צבאית אלימה,ואחד הארגונים-"אל ג'מאעאת אל איסלמייה",היה אחראי לרציחתו של הנשיא סאדאת,באוקטובר 1981, תוך שהם מתבססים על הרחבת פרשנויותיו של קוטוב, בעיקר ע"י אבו אל-עלא אל-מודודי (1903-1979) ,אחד מהוגי הדעות הבולטים של תנועות התחייה האסלאמיות,שחי בהודו תחת השלטון הבריטי,צידד בהקמת פקיסטאן המוסלמית וכונה בפי חסידיו,אל מועלמנא-המורה שלנו.לשיטתו אנשים שהיו מוסלמים טובים,מסיבה כזו או אחרת יוצאים לתכפיר ואפילו לג'הילייה,ואינם ממלאים באדיקות את מצוות האיסלאם.יש אנשים העושים את התהליך ההפוך,המכונה הג'רה,חוזרים לשעריו של האיסלאם,כפי שעשה מוחמד במסעו ממכה למדינה,ובכך הוליד את קהילת המוסלמים הראשונים. בשנות ה 70 בניגריה הוכרז תכפיר כללי כנגד כל המוסלמים הסופיים ובסוף שנות ה 80,הוכרז הסופר סלמאן רושדי ככופר ודמו הותר,בפסק הלכה שהוציא איאתאללה חומייני מאיראן,לאחר צאת ספרו "פסוקי השטן".

פרק ראשון –הרקע לצמיחת מבועי האסלאם הרדיקאלי.

החל מנפילת האימפריה הרומית המערבית ועד למאה ה 15,במשך 1,000 שנים,נתונה היתה אירופה המערבית בקיבעון תרבותי,פוליטי ומדיני.בתקופה זו שגשגה אחת האימפריות הגדולות בתבל האימפריה המוסלמית,אשר חלשה על שטחים מגבולות סין באסיה דרך שערי וינה, בספרד שבאירופה ועד מדינות קרן וצפון אפריקה.תהליך נסיגתו של האסלאם ככוח פוליטי עולמי,ששיאו קריסת האימפריה העות'מאנית ועלייתו של המערב ככוח דומיננטי בכל גזרות החיים,הוביל את האסלאם לחיפושי דרך,אם פנימיים או מופנים כלפי חוץ.על רקע זה צמחו ענפים רדיקאליים באסלאם והמרכזיים שביניהם ,הווהאבים שמרכזם בערב הסעודית,האסלאם הרפורמיסטי ממנו צמחו האחים המוסלמים במצריים,והשיעה האיראנית שהצליחה לחולל מהפכה פוליטית באיראן בשנת 1979.
בזיכרון הקולקטיבי של המוסלמים יש דיסוננס בין העבר הרחוק של המאה השמינית,תקופת הח'ליפות,
בניית האימפריה המוסלמית,לבין התקופה שהחלה ממאה ה 13 ומסמלת דעיכה פוליטית ודתית.
בשנת 1258 נכבשה בגדאד והוחרבה ע"י חייליו של המצביא המונגולי טימור -אי –לנג.בגדאד היתה
עיר תוססת בת 4 מליון תושבים ומרכז תרבותי,דתי ופוליטי וכתוצאה מהתבוסה, חלפה האימפריה העבאסית מן העולם.האימפריה העות'מאנית צברה הישגים פוליטיים וצבאיים גדולים והצליחה להגיע עד שערי וינה בתקופת סוליימן המפואר.ברנרד לואיס מגדולי המזרחנים בני דורנו,מציין במאמרו "שרשי הזעם האסלאמי" את שנת 1683,מועד כישלון המצור השני על וינה,כנקודת המפנה בו החלה נסיגת האסלאם ועליית המערב שהובילה לתסכול מצטבר בקרב המוסלמים.
בשנת 1798 נכבשת מצריים בקלות ע"י צבאו של נפוליאון,החל תהליך תיקונים "תנזימאת" באימפריה העות'מאנית שלא הועיל, עד שב 1917 קרסה סופית האימפריה .הישגי העבר בקרב בני האסכולה הדתית,מעולם לא יוחסו לאימפריה העות'מאנית,אלא לתקופת הח'ליפות ובמיוחד לארבעת החליפים הראשונים,המכונים "ישרי הדרך".התפישה הקדומה היתה שהאסלאם הינו ישות אחת דתית ולאומית- דאר אל אסלאם,וכל השאר נתונים בעימות מתמיד עימו- דאר אל חרב.בנוסף,החלו אלמנטים מערביים לחדור לתרבות ולפוליטיקה במדינות ערב החל מענידת שעון דרך תכנון ארגון ומנהל בנוסח מערבי.שליטים כמו מוחמד עלי במצריים ניסו לבצע רפורמות בצבא,בחינוך ובממשל,כשהאליטות שיצאו ללימודים במערב,חזרו למדינותיהם וניסו לאמץ שיטות מערביות אילו, אך בהצלחה קטנה מאד.גם המשטרים המלוכניים וגם המשטרים הסוציאל –רדיקאליים,בסיוע כספי נפט נדיבים,לא הצליחו להחזיר את האסלאם לימי הזוהר,כשהמוסלמים שנולדו ב 200 האחרונות,לא הצליחו להבין את העליונות המערבית המוחלטת עליהם ובנוסף חשו שהאסלאם תחת מתקפה "יודו-נוצרית",כשחלק מן השליטים המוסלמים פנו ל"תכפיר".לפיכך המסקנה הרדיקאלית,אליה הגיעו חלקם "אל אסלאם הווא אל חאל",האסלאם הוא הפתרון,לא האסלאם האורתודוקסי של היום,אלא אסלאם מחמיר,כפי שפורש ע"י הפרשנים המחמירים ביותר מן האסכולה החנבלית.תנועות אלו,כל אחת בדרכה מנהלת מאבק בשליטים מקומיים וגורמי חוץ.

תהליך נסיגת האימפריות המוסלמיות,יצירת מדינות הלאום,והתחזקותן של מדינות המערב על שלל השפעותיהן על החברה,תרבות והפוליטיקה במדינות ערב אם באופן עקיף או ישיר ע"י כיבושים,הביא להשפעה על האסלאם אשר התחבט בסוגיית נחיתותו כלפי המערב והצורך לחזרה לימי הזוהר.
באסכולות האסלאמיות שונות בסונה ובשיעה ובמדינות לאום שונות ברחבי העולם הערבי,כגון מצרים,סעודיה,איראן אך גם לבנון,סוריה ואלג'יריה,התפתחה הגות אסלאמית רדיקאלית המכוונת לאסלאם טהור,המושתת ע"י אנשים מחמירים בפרשנותם,עם מעורבות/שליטה פוליטית במדינותיהם ובחלק מן המקרים תוך מאבק מזוין פנימי וחיצוני והגות זו הפכה לשלושה ענפים רדיקאליים עיקריים,
תנועת הואהבייה בחצי האי ערב,הרפורמיזם האסלאמי המצרי,אשר הצמיח את תנועת האחים המוסלמים ואת האידיאולוגיה הקיצונית של סייד קוטוב וממשיכי דרכו ותנועת המהפכה השיעית באיראן.בעוד שבמצריים לא הגיע ארגון האחים המוסלמים לשלטון,או הפך לחלק מהממסד השלטוני,הרי שבאיראן באופן מובהק ובערב הסעודית,הרדיקאליזם האסלאמי לשיטותיו תפס אחיזה שלטונית.

פרק שני –צמיחת תנועת הואהבייה בחצי האי ערב ותפישותיה הדתיות.

הוואהביה הנה תנועה אסלאמית פוריטנית ושמרנית ביותר, המפרשת את האסלאם ככתבו וכלשונו. מייסדה היה מוחמד אבן עבד אל והאב (1691-1787) מאזור נג'ד שבחצי האי ערב. חסידי הזרם (אל-מווחידון), המאמינים ב"תוחיד", בלעדיותו של אללה, או ה"ווהאבים" בפי אויביהם, טענו שהמודרנה על חידושיה החומריים והתיאולוגיים השונים עיוותו את האסלאם. בתחילה נלחמה הכת נגד החלחול של האמונות הטפלות לתוך האסלאם (כמו הסופיות), קראה לשוב אל טהרת הקוראן ולאמץ את אורח חייהם של הנביא מוחמד וחסידיו. הם האמינו באללה בלבד, ראו בסגידה למוחמד ולנאמניו פוליתיאיזם והרסו את הבניינים והמצבות שהוקמו על קברים, כולל זה של מוחמד נביאם. הם התנגדו לפירושים מודרניים של האסלאם וציוו על התנזרות מוחלטת מכל מותרות, כולל קפה וטבק. הזרם נהג לראות בכל המוסלמים שלא קיבלו תורתו כופרים שדינם מיתה, כולל השיעים ועל רקע זה ניתן להבין את היריבות הגדולה עם המהפכה השיעית באיראן.
הווהאבים ניהלו מאז ומתמיד יחסים הדוקים עם בית סעוד. בתו של עבד-אל-והאב אף נישאה למוחמד אבן סעוד, מנהיגו הראשון של הבית וסולטאן נג'ד, אשר הכריז באמצע המאה ה-18 על הוואהביה כדתה הרשמית של נג'ד. תחת חסות השליטים לבית סעוד ניסו הווהאבים לאורך המאה ה-19 להפיץ את דתם גם בחיג'אז, בתימן ובדרום עיראק, תוך שהם מכריזים ג'יהאד על מתנגדיהם וכופים עליהם את דתם. בגין התנגדותם הנחרצת לפולחן הקברים פשטו הווהאבים על קברו של הנביא מוחמד במדינה (1804) ותקפו את שיירות החג' (העלייה לרגל). האימפריה העות'מאנית פעלה נגדם בתקיפות, עד כי לקראת סוף המאה בשנת 1891 דעך כוחו עם דעיכתו של בית סעוד והגלייתו לכווית.
בשנת 1902 שב ועלה בית סעוד לגדולה עם כיבושה של ריאד על ידי עבד אל עזיז אבן סעוד וצבאו הבדואי-ווהאבי, האח'וואן. לאחר כיבושה המחודש של נג'ד (1922), החיג'אז (1925) ועסיר (1933) הכריז אבן סעוד על הוואהביה כדתה הרשמית של מדינתו החדשה – ממלכת ערב הסעודית.
הבריטים אשר נחשבו למעצמה ידידותית לסעודיה,ושלטו על ירדן,עיראק,כווית ונסיכויות המפרץ,לא היו שבעי רצון מפעולות האיחוואן ,אשר גילמו את הרצון הווהאבי להתחזק ולהתפשט,תוך חדירות לשטחים במנדט בריטי.הבריטים הפעילו לחץ על עבד אל עזיז השליט בסעודיה לבלום את האיחוואן והוא היה נתון בין הפטיש לסדן. הפשיטות נפסקו בשנים 1929-1930,כשאבן סעוד פעל צבאית כנגד האיחוואן ודיכא אותם,למרות שהיו כמה ניסיונות מרידה מתוך כווית ועיראק והבריטים סייעו בבלימתם.מעבר להיותם קנאים דתיים,היו האיחוואן כוח שרצה להשפיע על המדינה כישות שבטית, בניגוד לאבן סעוד ומשפחתו,שעודדו ליצירת מדינה ריכוזית עם גבולות ברורים. עבד אל עזיז הצליח לאחד בשנת 1932,את הממלכה הערבית הסעודית.הוא העמיד צאצאים רבים,אשר המשיכו את שרשרת המלוכה-סעוד,פייצל,חאלד ופאהד,כולם בניו מאימהות שונות,כך שבשנות ה30 היתה סעודיה מדינה מאוחדת יותר,האסלאם היה משולב בשלטון וכוחו הופנה כלפי פנים,בחינוך ובמשפט שהתבסס על אנשי דת והאבים והשריעה הוכרזה כחוקת המדינה,כשחלק מסממני מדינת ההלכה היו הנהגת משמרות צניעות השייכות למשרד לענייני הקדשים.ההתעשרות הגדולה באה לאחר מלחמת יום הכיפורים,כאשר מחיר חבית נפט האמיר מ 3$ לחבית בשנת 1973 ל 44$ בשנת 1980.המדינה השתמשה בכספים אילו לחיזוק מנגנוניה ובשנות ה60 וה 70,היה פיתוח מואץ בסעודיה,נסללו כבישים,נבנו ערים חדשות ומוסדות ציבור ובריאות והמדינה הפכה למדינת קצבה rentier stste, כשרווחי הנפט מחולקים לתושבים ללא כל עבודה יצרנית והמדינה משתמשת במשאב לכל מטרה.אזרח סעודי לא שילם בגין חינוך ובריאות,לא הונהג מס הכנסה והשלטון השתמש בכספים,לעידוד עסקים ובכך האיץ את הפיתוח.השלטון מצא דרך להעברת הכספים לאוכלוסייה לפי העדפות שבטיות, כך שהכסף תועל לגורמים להם היו בריתות עם השלטון ולמעשה נרכשה בכסף יציבות חברתית מסוימת.המדינה היתה ביטוי להתפשטות רעיונות הואהבייה.
בכדי להבין את מהות המדינה הסעודית ותפישת השלטון בה,ראוי לקרוא את משנתו של ההיסטוריון אבן חלדון ,ה"מוקדימה",שטען שנוודים מן המדבר תופסים את השלטון המרכזי,מתברגנים,נחלשים
ואז מהספר המדברי,מגיעים נוודים חדשים שתופסים את השלטון וחוזר חלילה.כך גם המשטר הסעודי,אשר תמיד חושש ליציבותו וכושר שרידותו היה הן ע"י בניית מדינת הלכה,הן ע"י מתן חסות לגורמי אופוזיציה אסלאמיים מכל העולם וכשאלו הפכו לאופוזיציה פנימית,"ייצא" אותם המשטר לכל רחבי העולם,בכדי להפיץ את הבשורה הוהאבית,תוך סיוע נדיב,שהגיע מכספי נפט .
בעידן הממלכה, מנהגיה, מצוותיה ואיסוריה של הוואהביה, הן תוצאה של תהליך הפיתוח והמודרניזציה שהתחולל בערב הסעודית מחד והן כתוצאה של הכוונה מפורשת מצד מלכי ערב הסעודית, אשר ביקשו למתן את הלהט הדתי על מנת לכונן יציבות בממלכתם,מאידך.

כך, למרות התנגדותם העזה של הווהאבים לפולחן הקברים, המלכים הסעודים רואים עצמם כמגני החאג' וכשומרי המקומות המקודשים ובנוסף לכך אנשי הדת הווהאבים אוסרים נגינה, תמונות, תצלומים, שירה ומותרות נוספים שאינם מופיעים בקוראן, בחדית'ים ובכתביו של עבד אל והאב. ניתן להצביע על ארבע נקודות יסוד בהן נבדלת הווהאבייה בת-זמננו מהזרם המרכזי באסלאם הסוני . על אף שמקורם באסכולת ח'נבלי , הווהאבים אינם מאמינים אמונה עיוורת באחת מארבע האסכולות של ההלכה הסונית-אסלאמית, בעוד שהסונים רואים זאת כהכרח.כיוון שהווהאבים מאמצים את האסלאם כלשונו וככתובו, כולל פסוקים כגון "ידו של אללה", הם נוטים להאנשה,אך בגבולות אי הגעה ל"שירק",כשנטיות אלה אינן קיימות בזרם המרכזי של האסלאם הסוני, המתייחס לפסוקים הללו כדימויים, או נוקט בגישת "בלא כיף" (מבלי לשאול כיצד). הווהאבים רואים בצופיות חידוש גס וכמה מהם אף מכנים את הצופיזם עבודת אלילים,כשרוב הסונים רואים בצופיזם חלק הכרחי של האסלאם. רשמית, הווהאבייה אוסרת על פיגועי התאבדות, ורואה באסלאמיסטים רדיקליים כאנשי האחים המוסלמים (סייד קוטב, לדוגמה) מושחתים, כיוון שהם מציגים פרשנות חדשה של האסלאם. הווהאבים אינם רואים בטרוריסט הסעודי אוסאמה בן לאדן ובארגונו אל קעידה והאבים, כי אם "קוטבים" (מלשון "קוטביזם"), מפני שהם אינם מכירים במלכים הסעודיים. אף על פי כן, והאבים רבים תומכים במאבק הפלסטיני המזוין מול ישראל ונודע כי ביקשו לחזק את החמאס על חשבון הרשות .האיזון במדינה הסעודית,נשמר לאורך שנים תוך ניצול כספי הנפט והנאמנויות השבטיות.ברם,בשנת 1991 הופר האיזון בתקופת מלחמת המפרץ ,כיבוש כווית ע"י סאדאם חוסיין ובואם של מאות אלפי חיילים וחיילות מערביים עורר את האופוזיציה במדינה,כתהליך שהחל גם בשל בעיות חברתיות וכלכליות.הפרת האיזון הולידה תנועות קיצון,כמו תנועתו של בן לאדן.
בספר "ממלכת האיבה",שפורסם ע"י המזרחן ד"ר דורי גולד,לשעבר שגריר ישראל באו"ם ,הוא קובע כי הסכנה האסלאמית האמיתית למערב אינה באה דווקא מכיוון השיעה הקיצונית נוסח איראן והחיזבאללה כפי שהיה מקובל לחשוב וגם לא מכיוון קיצוניים לאומניים כמו סאדאם חוסיין העיראקי וקדאפי הלובי אלא מכיוון בלתי צפוי ממדינה שעד כה נחשבה, בטעות לדעתו, למתונה וידידותית למערב, מכיוון ערב הסעודית. גולד מציין בספרו שפוטנציאל הסכנה למערב מערב הסעודית, יכול להיות אף גדול יותר מזה של איראן וזאת כתוצאה משלטון הכת מוסלמית הפנאטית מכולן, שאכולת שנאה למערב ובהשוואה אליה אפילו האייטולות האיראניות יכולים להיחשב כמתונים.

כת זאת ומטיפיה, קובע גולד, הם אבותיו ומוריו הרוחניים של הטרוריסט אוסאמה בן לאדן ,ובמרכז אמונתם עומד הצורך בג'יהאד לוחמני בילתי פוסק, ( רעיון ששאר הקבוצות באסלאם אינם רואים אותו כמרכזי לאמונתם כלל), כנגד כל אויבי האמונה, שהם כל מי שאינו שייך לאמונה הוהאבית ואלה כוללים גם את כל שאר המוסלמים. גולד קובע עוד, שהאיבה הוהאבית למערב אינה תוצר של מדיניותו בהווה כלפי האיסלאם והעולם השלישי ,כפי שטוענים אינטלקטואלים רבים כל כך, אלא היא אלמנט בסיסי של אמונתם עוד מראשיתה. כת זאת נוצרה במאה ה-18 דהיינו היא חדשה במונחי האיסלאם וקיימת בערך אותו זמן שקיימת החסידות ביהדות. היא נקראת על שם מייסדה "אל והאב" ששאף לטהר את האיסלאם מכל ההשפעות הזרות שחדרו אליו לאחר יסודו ו"זיהמו " אותו לדעתו. הכת התבלטה מהרגע הראשון של קיומה בפנאטיות חסרת תקדים באסלאם ושנאה חסרת פשרות לכל מי שאינו מחזיק באמונותיה המיוחדות ומנהיגיה בני משפחת אבן סעוד שהיו במקור מנהיגים שבטיים קטנים במדבר החלו בהשראת אמונתם במסעי כיבוש בלתי פוסקים שהביאו אותם שוב ושוב לשלטון בחצי האי ערב ובמסעות טבח בלתי פוסקים בכל מי שלא קיבל אמונה זאת על עצמו. אם כן,תנועת הואהבייה צמחה מתוך חיפושי דרך פנימיים באסלאם והתגבשות תפישת עולמה,הפוריטנית הרואה באל כריבון מוחלט ובשאר צורות אסלאם כגון השיעה והסופיות ככפירה,שמרה על בדלנותה האידיאולוגית על לשלהי המאה העשרים והינה חלק מהמערכת השלטונית בערב הסעודית.

פרק שלישי- תנועת האחים המוסלמים במצריים והתפתחות תפישתו של סייד קוטב.

מצריים נתונה היתה להשפעה מערבית לאורך השנים,אם דרך התערות בסוחרים שהגיעו מיוון קפריסין או ונציה או דרך נתיבי המסחר מסוריה ולבנון.לאחר כיבוש מצריים ע"י נפוליאון החל תהליך שלטוני וחברתי של הכנסת דפוסי חיים מערביים,החל מהדלקת פנסים ברחובות ועד לרפורמות בחינוך ובשיטות הממשל. האמונה בעליונות האסלאם, כדבר מובן מאליו, נתערערה במהלך המאה ה-19, כאשר האימפריה העות'מאנית נחלה מפלות צבאיות. ההכרה בנחיתות הכוח לעומת אירופה, או המערב, או העולם הנוצרי – כלומר לעומת המחנה האחר – היא החוויה המעצבת את עמדות ההוגים המוסלמים המודרניים והרפורמיסטיים ,אשר יצרו את המודרניזם האסלאמי. בראייה המוסלמית ,השתבשו סדרי העולם וצריך היה למצוא פתרון. הבולטים שברפורמיסטים בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה העשרים היו שני אישים שפעלו יחד: ג'מאל אלדין אלאפע'אני (1839 – 1897) ומחמד עבדה (1849 – 1905).
משנתם כללה מספר מוטיבים מרכזיים,כגון הקביעה שישנו קיבעון באסלאם שמונע להתקדם,לדוגמא שיטת הלימוד הכוללת שינון וחוסר הפעלת המחשבה,הקריאה לאחדות אסלאמית כדי שעמי האסלאם יעמדו מאוחדים מול מדינות המערב. היה זה העיקרון כנגד התחזקות הזהות הלאומית שבעמי האסלאם, לאחר היחלשות והתפוררות האימפריה העות'מאנית.לשיטתם,הישועה תגיע כאשר המוסלמים יחזרו לדרכי הדורות הראשונים של האסלאם הטהור – 'אלסלף אלאצלח'. זהו העיקרון של תנועת 'אל-סלפייה'. אל-אפע'אני ועבדה היפנו את חיצי ביקורתם נגד הצופיות – המיסטיקה המוסלמית אותה הם ראו כסטייה מן האסלאם האורתודוקסי וכמקור לניוון ובערות בעוד שהצופיות הסתמכה רק על אללה ללא רצון לשינוי, הרפורמיסטים קראו לשינויים.
כמו כן הם "הכשירו" מנגנון לקבלת רעיונות חדשים הנקרא 'איג'מאע', המקבל בהסכמה רעיונות חדשים וזאת במטרה להחיות עיקרון אסלאמי שהופסק במאה ה-10 ונקרא 'איג'תהאד' (הפסקת העיקרון נקראת – 'איע'לאק אבוואב אל-איג'תהאד'; נעילת שערי ההשתדלות) ,שהיה מנגנון קבלת רעיונות חדשים ונפסק לאור הפחד שרעיונות רבים מדי חודרים לאסלאם ומשנים אותו. אלה הם המאפיינים של הזרם הידוע בשם "סלפי" (הקורא לתיקון האסלאם על פי המופת של ה-'סלף', לאמור ראשוני האסלאם). אל אפע'אני ועבדה, אף ששיתפו פעולה שנים רבות, יצגו מגמות שונות של רפורמה: אפע'אני היה טיפוס של מהפכן ותועמלן מדיני, והדגיש במיוחד את הצורך באחדות מדינית של כל המוסלמים, כדי להילחם בקולוניאליזם האירופי. עבדה, בעיקר לאחר שנתמנה לתפקיד המופתי של מצרים, הטיף לרפורמה פנימית הדרגתית. התנועה אשר נשאה את דגל חידוש פני האסלאם ברוח 'הסלפיה' היא תנועת "האחים המוסלמים" שהוקמה באלכסנדריה שבמצרים בשנת 1928 על ידי המייסד חסן אל-בנא. "האחים המוסלמים" תבעו לאמץ את ההלכה המוסלמית כחוק המדינה, להפוך את מצרים למדינה אסלאמית וסיסמתם היתה "האסלאם הוא הפתרון" (الاسلام هو الحلّ). המשבר הכלכלי העולמי בשנים 1928-9 לא פסח על מצרים (עיקר הכנסותיה הסתמכו על יצוא כותנה, הגם שמצרים התבססה על יבוא ולא על יצור עצמי), ההרעה במצב הכלכלי גרמה לעוני בכפרים והביאה לתופעה של עיור. בשנות ה 40 אוכלוסיית מצרים גדלה בשיעור ניכר,רבים נאלצו לעבור מהכפר לעיר, אך שם לא הייתה מספיק עבודה לכולם,כך שנוצר מצב של ייאוש רב, העוני רק הלך וגבר והמצוקה הכלכלית הפכה לבלתי נסבלת. הרמה החברתית והסוציו-אקונומית של האוכלוסייה הכפרית הייתה נמוכה מאוד , הם לא גילו עניין בענייני הציבור והמדינה , התעסקותם היחידה הייתה בלשרוד כלכלית. תנועת האחים המוסלמים ניצלה את המצוקה וניכסה לעצמה את הטיפול בעוני בכפרים באמצעות הקמת מוסדות חינוך ובריאות,כך הבטיחה לעצמה את תמיכת הכפריים ומצאה אצלם אוזן קשבת לרעיונותיה.בריטניה אמנם העניקה עצמאות למצרים בשנת 1922 , אך בפועל נשארה נוכחת בשטח המדינה למשל באזור תעלת סואץ והיתה לה מעורבות בחלק ממנגנוני הממשל. מצרים לא הצליחה להתפתח כמדינה מתועשת ומייצרת והבריטים שבפועל עדין שלטו ייצאו את כל התוצרת הכלכלית,אל מחוץ לשטחה של המדינה כך שהעצמאות שניתנה למצרים בפועל לא התקיימה כלל. הבריטים החזיקו כוחות באזור כדי לא לאבד שליטה במפרץ סואץ, ואנשים רבים בציבור המצרי ראו בכך כשלון של המשטר ושל בעלי הקרקעות , משום שהם אלו שלא ממשו את העצמאות שניתנה להם, והמשיכו לשתף פעולה עם הבריטים גם מתוך פחד וגם מתוך אינטרסנטיות. בשל כך,שנאת הזרים של האחים המוסלמים זכתה לקרקע פורייה במצרים ,ההסתה שלהם נגד המערב היתה הקיצונית ביותר מבין הארגונים הפוליטיים במצרים והתנועה קצרה גם את פירות ההסתה של המפלגות המצריות, שנתפסו ע"י הציבור כמשתפי פעולה עם הבריטים. האחים המוסלמים שמו לעצמם למטרה לנהל מאבק נגד השפעת המערב כדי להביא לחידוש שלטון האסלאם. התנועה סברה כי רק שמירה קפדנית על עקרונות האסלאם תצליח למגר את האימפריאליזם, הפריצות והניוון בחינוך והאמינה כי המסגד יכול לשמש תחליף לכל מוסד שהוא תוצר של המודרניזציה. מפלגת השלטון, ה-ופד, חוותה באותה תקופה משבר פנימי בשל מותו של מנהיגה, סעד זע'לול, דבר ששיחק לידי האחים המוסלמים שכן ה-ופד פנו לאותו קהל (הסטודנטים והכפריים), על אף ההבדלים העמוקים בין שתי התנועות, (מפלגת ה-ופד חילונית).

האחים המוסלמים השכילו להקים ולהשקיע בפעילות חברתית ענפה, אשר שימשה בידי הארגון כאמצעי יעיל למשיכת ההמונים. הם הקימו מרפאות, ארגנו שיעורי קרוא וכתוב, ארגנו פעילויות ספורט, הקימו מועדוני נוער – וכך בעצם הנחילו את ערכיהם וצורת החינוך שלהם לאוכלוסייה זו. הם גם פעלו בגזרה הכלכלית,בהקמת מפעלי תעשייה, מוסדות מסחר ופרסום ,כך יצרו מקומות עבודה ורכשו את אהדה נוספת. יש לציין, שקנאותם הפוליטית של האחים המוסלמים מצאה כר נרחב לחדירה ולאהדה באוניברסיטה הדתית "אלאזהר" ,מכאן שפעילי התנועה היו בעיקר סטודנטים והיתה לכך השפעה על חדירת האחים המוסלמים לציבור, שכן הסטודנטים היוו את היסוד הפעיל בציבור ובפקידות המצרית. על אף שתנועת האחים המוסלמים קמה כתנועה המונית ולא כמפלגה פוליטית, (המערכת הפוליטית נגדה את עקרונות האסלאם צודדה), היא בסופו של דבר נקלעה לפוליטיקה ושאבה את עיקר כוחה לא מתמיכת בוחריה כי אם מתמיכתם של גופים פוליטיים שקשרו עמה קשרים ובריתות כדי לנצל אותה למטרותיהם.ההמון הרעב, האכזבה הפוליטית ושנאת המערב נתנו את הדלק לאחים המוסלמים בראשית הדרך. מאמצי הציבור הופנו לפעילות נגד בריטניה והפעילות בתחומי החברה, הכלכלה והתרבות הוזנחה. חסן אלבנא ניצל את המצב וטען כי לשיפורו דרושים תיקונים חברתיים שיסודם באסלאם. האחים המוסלמים שאפו למצב שבו האסלאם ישלוט בחייו של כל פרט בכל זמן נתון ובכך היתה חדשנות. תנועת האחים המוסלמים מילאה תפקיד בהתפתחות הלאומיות המצרית בכך שהפיצה בקרב ההמונים רעיונות דתיים וחברתיים שלא מן הנמנע שעוררו בלבם שאיפות לאומניות .סייד קוטב (سيد قطب, 9 באוקטובר 1906 – 29 באוגוסט 1966), פעיל בכיר והוגה דעות בתנועת האחים המוסלמים במצרים, נולד בכפר סמוך לקהיר ולמד לימודי הוראה בקהיר. לאחר מכן היה למורה ולמחנך במערכת החינוך המצרית ובשנת 1939 מונה קוטב לתפקיד בכיר במשרד החינוך במצרים בו כיהן עד שנת 1948, עת נשלח בשליחות משרד החינוך המצרי לארצות הברית, כדי ללמוד שם לימודי תואר שני בחינוך. השליחות לארצות הברית גרמה לקוטב להסתייג לחלוטין מאורח החיים האמריקני ולהפוך למבקר חריף ביותר של המערב ותפישת החיים המערבית. בשובו למצרים בשנת 1951 הפך קוטב לפעיל בכיר של האחים המוסלמים ולמעשה לאידיאולוג החשוב ביותר של התנועה, לאחר שמנהיגה הבלתי מעורער חסן אלבנא נרצח בשנת 1949. בשנת 1954 נעצר קטב על ידי השלטון המצרי וכעבור עשר שנים הוא שוחרר מהכלא. שנה לאחר מכן הוא נעצר שוב באשמת תכנון התנקשות בנאצר, ובחודש אוגוסט בשנת 1966 הוא הוצא להורג . לפי קטב, העולם אינו סבוך, וקיימת בו הדיכוטומיה המאופיינת בחלוקה בין האדם המאמין הטוטלי מחד ,(פירושו של דבר, אדם המקבל את ייחודו של האל ולא מחליף אותו באלים אחרים), לבין מי שאינו כזה מאידך.בהקשר זה, מציין קטב את מושג התכפיר, (בערבית تكفير), שפותח עוד קודם לכן על ידי הוגה מוסלמי בשם אבו עלא אלמוודודי, (מקור המושג עצמו הוא מאבן תימיה במאה ה- 14 ). התכפיר, אפוא, הוא עזיבה של אדם מוסלמי את דת האסלאם, בין אם באי קיום מצוות האסלאם או בעבודת אלילים נוספים.
הסיבה הפשטנית הנראית לעין להקצנת האחים המוסלמים, הינה רדיפתם ע"י שלטונו של עבד אל נאצר,
חילוניות המשטר של עבד אל נאצר,דהיינו דמוקרטיה או סוציאליזם הן ג'אהלייה וכן תסכול על כך שברגע האמת, בו נפל המשטר המלוכני,הם לא תפסו את השלטון,אלא דווקא משטר שהיה הבטחה גדולה והפך לאכזבה,בבחינת אויב מבית.
סייד קוטוב שוטח את משנתו בספרו החשוב ביותר "סימנים עלי דרך" ומציין בספרו שיש הפרדה בין המאמין הטוטאלי,המקבל את ייחודיותו של האל ואי היכולת להחלפתו באלים אחרים,לבין האנשים שאינם טוטאליים ומציין שגם מוסלמי שאינו טוטאלי הוא סוג של כופר.צריך לבער את נגע אי האיסלמיות דהיינו הג'אהלייה, כשביטוי זה מתייחס לתקופה הטרום אסלאמית של עבודת אלילים,פראיות,אנשים חסרי לב וערכים. קוטוב כותב ובכך מחדש,שגם בעולם המוסלמי בתקופתו,פשטה ג'אהלייה. תכפיר לשיטתו הינם ה"חוזרים בשאלה",על משקל מתיונים ביהדות,מאמין הנחלש באמונתו ופונה החוצה יותר ויותר,תוך העמסת גינוני כופרים על עצמו.המצב הינו שאורחות החיים,המשטרים והשליטים לא מתנהלים על פי האסלאם,הם אינם מוסלמים,הם יצאו לתכפיר,מכאן שהפכו לג'הילים ואחת דינם להיכרת,כפי שעשה מוחמד בתקופתו שלו.
קוטוב עושה הבדלה בין מאמינים ללא מאמינים ויסוד ההבדלה הינו שהמאמין יכיר ביסוד אחד ויחיד ה"חכאמייה".החכאמייה גורסת שהשליטה והריבונות ניתנו לאל,יש לקבל זאת וזוהי התפישה ההפוכה מהג'אהלייה.לפיכך,מאחר והמצב אינו תקין,יש לצאת לג'יהאד כנגד המשטרים,להקים תנועה שתצא מתוך המדבר כפי שעשה הנביא מוחמד ולפעול להפלת כל השליטים.כאמור, בתחילת שנות החמישים,יצא קוטוב לארצות הברית ללמוד הוראה ,היה כשנתיים בארה"ב ולשיטתו חווה שם זוועה.כשחזר בשנת 1951,כתב כנגד התרבות המערבית תוך ציון מספר נושאים כגון:העירוב בין המינים,התנהגות הנשים בארה"ב הנחשבת פריצות בקרב מוסלמים וטיפול בקשישים.בחברות מסורתיות ובכלל זה אסלאמיות, מקובל היה שמספר דורות חיים באותו בית או בבתים סמוכים,אין זה מקובל לעזוב את ההורים ויש לסעוד אותם עד שילכו לעולמם.בארה"ב הולך הדור הצעיר בעקבות פרנסתו ומקום עבודתו,יכול להיות בצד השני של היבשת וכשההורים מזדקנים,מכניסים אותם לבתי אבות.כותוב כותב ספר נוסף על הצדק האיסלמי-"אל עדל אל איסלמי".השנאה היוקדת למערב היא למעשה חידוש שלו, אך החידוש הגדול היא פרשנותו לג'אהלייה והתנוונות העולם,כולל העולם המוסלמי.הוא מקצין מעבר לחסן אל בנא וקורא למהפכה והרס.ראוי להבין את המתרחש במצריים מבחינה חברתית,בעת פרסום הדברים.הערכים המערביים,הלכו והשתלטו על חיי הרוח,הבידור והפולקלור,הופיעה תרבות מוצרי צריכה מערביים,סרטים וחיי חברה.
המדינה של עבד אל נאצר היתה חילונית ,כמו גם סוריה ועיראק.האסלאם אם היה,היה בתפקיד משני והערכים שנלמדו היו ערכי הלאומיות הערבית והסוציאליזם.לאומיות הינה הגדרת אוכלוסייה על בסיס שבעיקרו אינו דתי,אלא טריטוריאלי,אתני,היסטורי ורבאלי ועוד.הרעיון הערבי כפי שהתפתח,הינו ביסודו רעיון חילוני אתני,שמאחד בלאומיותו לא רק מוסלמים,אלא גם נוצרים וגם מוסלמים. סוציאליזם הוא א-תיאיסטי וביסודו נגד הדת. הטיעון שלו לגבי השליטים הג'אהילים,היה בכך שאינם חליפים,לא נבחרו ע"י אלוהים, אלא מדובר בקצינים,עסקנים או ראשי שבטים ומבחינתו זוהי המשך האליליות.במצריים היה מעמד ביניים,דומה לזה שהיה באימפריה העות'מאנית אך לא כבאירופה המערבית,
דהיינו של מורים,עיתונאים,קצינים,עורכי דין,רובם שכירים.
סייד קוטוב היה בן אותו הדור של מעמד זה ואחרי שהוכשר בארה"ב,יכול היה בנקל לפנות לכוון המעמד הבינוני ולהיות אחד מעמודי התווך של החברה בעת ההיא,אך הוא פנה לאסלאם,תוך תסכול על כך שמנצחי המהפכה הם קצינים חילוניים ולא מוסלמים אדוקים.קוטב פחד מאתיאיזם,שנראה היה שימשול בכיפה לאורך זמן, בדמות המשטר סוציאליסטי רדיקאלי,אשר זכה לפופולאריות עצומה כשנאצר הפך לאליל ההמונים.
לכן באה תגובתו, המציינת שהריבונות ניתנה לאלוהים בלבד,אין כל הבדלה בין מדינה לדת והשלטון חייב להיות מוסלמי בבסיסו. קטב הציג את המושג חאכמיה לראשונה בספרו שיצא לראשונה בשנת 1948 – العدالة الاجتماعية في الاسلام (הצדק החברתי באסלאם) ואת הרעיון הוא פיתח ממה שהוא קרא לו "האחדות הגדולה" – "אלוואחדה אל-כוברה". קטב התעסק בכתביו ביחסים של הבורא עם הברוא וביחסי אדם עם אדם. טענה נוספת של קטב היא שהעולם הוא המסמך החזותי של האל והקוראן הוא המסמך הרשמי שלו ,שניהם גם יחד מוכיחים את קיומו של האל וכפי שלא ניתן לערער על החוקיות של הטבע, כך גם לא ניתן לערער על החוקיות והנאמר בקוראן. סגנון כתיבתו הוא סגנון כתיבה של איש דתי ,(למרות שקטב לא היה מלומד), והוא מביא סימוכין רבים מהקוראן בכתיבתו. קטב, כאמור, לא עושה כל הפרדה בין הדת למדינה ולטענתו, החאכמיה – הריבונות קודמת אפילו לשריעה – ההלכה המוסלמית. "האסלאם יוסד בתחילה לא על-ידי מלחמה בשחיתות המוסרית והחברתית. מלחמה זו באה לאחר הבנת החאכמיה של האל".אחת השאלות שעולות מקטע זה היא מה ההבדל בין החאכמיה לתווחיד? ,קטב מבסס את אמירתו על החאכמיה קודם כל על-בסיס השאהדה – "אין אל מלבדי אללה" ומסביר כי העולם ותוכנו מתקיימים לפי ה"משאה" (רצון) של האל והחלטותיו המוחלטות של האל,מכאן שכל שלטון אחר מתנגד לרצונו של האל.מנקודת ראות מעשית החאכמיה פירושה הוא ,שהאל הוא הסמכות היחידה בכל הקשור למדינה ומכאן,שתפקיד כל ממשלה
הוא לקיים את השריעה בלבד, דהיינו כדי לקיים את השריעה יש צורך להקים מדינה וכך נוצרת הזהות בין דת למדינה. קטב לא היה הראשון שטען טענה זו, גם מחמד עבדה, בספרו "תפסיר אל-מנאר" טוען כי האסלאם הוא כח שמאחד רוחניות, כלכלה, פוליטיקה ומערכת צבאית ואזרחית גם יחד. קטב מפרט בהמשך את הדרך בה צריך להתבונן במחמד ובהנהגתו את האומה המוסלמית הראשונה . אם כן,ניתן לציין שסַיִּד קֻטְבּ, הינו אחד מהאבות המייסדים של האסלאם הרדיקלי, שהכריז על המדינות אשר לא השליטו את השַרִיעַה כמֻרְתַדּוּן (נוטשי האסלאם שיש להלחם בהם מלחמת חורמה) והיה סבור כי המוסלמים רשאים להכריז מלחמת התקפה לשם השלטת האסלאם. באותה עמדה נקט עבד אל-סלאם פַרַג', מחבר הטקסט המפורסם 'המצווה שנעלמה' (אל-פַרִיצַ'ה אל-עַ'אאִ'בַּה) ששימש השראה לרוצחיו של נשיא מצרים אנור אל-סאדאת,אם כי הרעיון עצמו איננו חידוש ומצוי כבר מלומדים מן המאה ה14- אבן קַיְם אל-גַ'וזִיַּה, ומורו אבן תימייה, כך שעיקר חידושו של קטב הוא הפרשנות, שנתן לעולם, שכפי שהוא רואה אותו, בכך שהוא מתנוון לכיוון הג'אהיליה. זוהי התורה הבסיסית של קטב והוא קרא לבני-אדם לצאת ולמרות (לעשות "ג'יהאד") קודם כל נגד המשטרים שפנו לתכפיר. קוטב לא ביאר מהו שלטון האל, איך מוציאים שלטון זה לפועל ובכך נשאר ללא מצע ישים. תנועת הרפורמה האסלאמית במצריים,נולדה מתוך התנגדות להשפעות המערביות על החברה המצרית מחד והרגשת הנחיתות לעומת העוצמה הצבאית,הטכנולוגית והכלכלית שהפגינו האירופאים.תפישת עולם זו המכוונת כלפי חוץ,יצרה את בסיס משנתו של סייד קוטב,אשר קרא לאקטיביזם אלים כנגד אותם משטרים אשר מנסים להדמות למערב,בכך מבצעים תכפיר ויש לנקוט בכל האמצעים,כולל מודרנה טכנולוגית,בכדי להפיל את משטריהם.

פרק רביעי : הוהאביזם והקוטביזם-התנגשות אידיאולוגיות?

לכאורה,אנו מבחינים בין שתי גישות שונות.האחת שצמחה מתוך חיפושי דרך פנימיים באסלאם,
לכוון אסלאם פוריטאני,המשולב במערכת השלטונית ושולל כל חידוש או פרשנות,כך שסייד קוטוב ורעיונותיו,הם הם מבצעי התכפיר בכך שמציגים פרשנות חדשה לאסלאם ומנגד סייד קוטוב ומשנתו,
שלפיה ניתן להגדיר בנקל את המשטר הסעודי כג'הילי ולכן יש להלחם בו מלחמת חורמה ולהפילו וזאת למרות ששניהם צמחו מהאסכולה החנבלית המחמירה.אך,החל מסוף המאה העשרים,שימשה המדינה הסעודית על שורשיה הוהאביים,כר נוח להתפתחות אידיאולוגיית הג'יהאד העולמית המשלבת אלמנטים
רבים ממשנתו של סייד קוטב עם אלמנטים פוריטאניים מהמשנה הוהאבית.
בבסיס התפתחות זו עומד הדיון על תפישת התכפיר וכוון הפנייתו פנימה לתוך האסלאם,או מחוצה לו אל עבר אויביו. ב 8 לאפריל 2002 ,פורסמה בפומבי איגרת חתומה על ידי מאה חמישים ושלושה אינטלקטואלים סעודים המייצגים במידה רבה את האינטליגנציה הסעודית המודרנית. בין החותמים היו אנשי דת בכירים, שופטים, אנשי אקדמיה, עיתונאים, רופאים, חברי המועצה המייעצת (מַגְ'לִס אל-שוּרַא) ופוליטיקאים. האיגרת, אשר נשאה את הכותרת 'מהו הבסיס לדו-קיום בינינו' (עַלַא אַי אַסַאס נַתַעַאיַש), הייתה תגובה לאיגרת אמריקאית אשר פורסמה כחודשיים קודם לכן תחת 'הכותרת 'על איזה בסיס אנו נלחמים שבאמצעותה, ניסו שישים אינטלקטואלים אמריקאיים, ביניהם פרנסיס פוקוימה וסמואל הנטינגטון להסביר את הרציונל האמריקאי של המלחמה בטרור.התכלית העיקרית של האיגרת הסעודית הייתה הבהרת השקפת העולם הדתית, התרבותית והערכית של הסעודים-וַהַאבִּים בעקבות הביקורת שהושמעה על ידי חוגים מערביים נגד הוהאביזם כמעוז הפונדמנטליזם האסלאמי המודרני, לאור העובדה שחמישה עשר מתוך תשעה עשר המתאבדים בהתקפות ה11-בספטמבר בארה"ב היו סעודים. האיגרת הסעודית הייתה מעין הפתעה לרבים בתוך ערב הסעודית ומחוצה לה, בעיקר בשל תוכנה המפויס אשר מציג תפישה והאבית מתונה שאיננה עולה בקנה אחד עם הרטוריקה הוהאבית הפוריטנית המסורתית ועל מהותה של תפיסה זו ניתן היה ללמוד מחלקה השני של האיגרת, שכותרתו הייתה 'ערכים שאנו מאמינים בהם ויסודות שהם ציוני דרכנו'. כאן הציגו המחברים את עולמם הערכי והמוסרי, המתבסס בעיקר על ההלכה והמסורת המוסלמית כפי שהיא מתפרשת על ידם. אלה הסתכמו בשמונה עקרונות שציינו כי האדם, באשר הוא, נהנה ממעמד מועדף אצל אלוהים. לכן חובה לשמור על שלומו ללא הבדל צבע, מוצא, או דת,חל איסור קיפוח נפש שלא כדין ודינה של נפש אחת כדין נפשות כלל האנושות, ומכאן שהצלת נפש אחת דינה כדין הצלת האנושות כולה,אין לכפות את הדת על אדם מאחר ואסלאם כפוי איננו תקף. יש ליצור יחסים נאותים עם הזולת וזו אחת השליחויות המרכזיות של האסלאם, בהסתמך על החדית' שאומרת: 'הרי אני [הנביא] נשלחתי להנחיל את הטוב שבערכים' (אִנּמַא בֻּעִת'תֻ לִאֻתַמִּם מַכּארִם אל-אַחְ'לַאק). אוצרות הטבע, בין בתוך האדמה או מחוצה לה, נועדו לשרת את האדם והוא רשאי לנצלם בכפוף לצדק הבסיסי ולטובתו העצמית. האחריות על מעשים פליליים פרטיים נופלת על הפושע עצמו ואין להאשים את האחד בעוונו של האחר. הצדק הטבעי בין בני האדם, היא זכות המוקנית להם ללא הבדל דת, צבע או לאום וקיום דו שיח (חִוַאר) עם האחר והטפה לאסלאם (דַעְוַה) ,חייבים להתנהל בדרכי נועם. אגרת זו, היא חלק ממאבק היסטורי על דמותו של הוהאביזם, בעיקר בין שמרנים לבין ליברלים בערב הסעודית.

המגמה של הליברלים בערב הסעודית היא לעצב מחדש את השיח הדתי הווהאבי הקיים, אולי למתן אותו, אך בודאי לא ליצור מסגרת שיח ליברלית עצמאית המנותקת מהנרטיב הסעודי-והאבי המסורתי, בעוד השמרנים מגלים חוסר סבלנות לכל שינוי בוהאביזם המסורתי.ברוח השיח החדש , התפרסם גם גילוי דעת של המועצה העליונה של העֻלַמַאא (חכמי הדת) במדינה, בו הם שללו הכרזה של אחרים ככופרים רק בשל דעותיהם השונות ודחו כל שימוש באלימות נגד לא מוסלמים בשם הגִ'יהַאד. שינויים אלו התבטאו בראש ובראשונה בהכרה של האליטה השלטת המסורתית, גם הפוליטית וגם הדתית, בצורך לתיקון ורפורמה פוליטית ואידיאולוגית, כפי שעולה מהדרישה ליצור דרך אמצע וַסַטִיַה ,ביטוי חדש בהחלט בהשוואה לטרמינולוגיה הוהאבית המסורתית. אחד ממובילי הגישה הליבראלית הוא הנסיך הסעודי המושל באזור עסיר, ח'אלד אל-פיצל בן עבד אל-עזיז, מבעליו של העיתון הסעודי הפתוח יחסית "אל-וטן", והעומד בראש 'המכון למחשבה ערבית', אותו ייסד בשנת 2001. ביולי 2004 אירח הליבראל הסעודי תורכי אל-דח'יל בתוכנית האירוח השבועית שלו, "אצ'אאת", בערוץ הלווין "אל-ערביה" את ח'אלד אל-פיצל, שהתייחס להתפשטות המחשבה הקיצונית בסעודיה. לדבריו, "מחשבה סוטה זו החלה להתפשט בממלכה, בבתי הספר, במסגדים ובכל מקום. היום יש לנו ערוצי לווין הקוראים למחשבה קיצונית המאשימה [מוסלמים שונים] בכפירה… בבתי הספר ובמסגדים שלנו יש צעירים בני חמש עשרה עד עשרים הנושאים נאומים כאילו הם חכמי דת בכירים. לעיתים צעירים אלו… המכנים עצמם מטיפים לאסלאם פוגעים אפילו בבכירי חכמי הדת בממלכה ותוקפים אותם." לשאלתו של אל-דח'יל מה השתנה בסעודיה בשנים האחרונות, שהרי מאז הקמתה היתה סעודיה מדינה דתית ושמרנית, ענה אל-פיצל: "דברים רבים השתנו. ראשית, המחשבה [הקיצונית] לא היתה קיימת אצלנו, אלא באה אלינו מבחוץ לפני מספר שנים… כאשר היא עברה לממלכה הסעודית היא מצאה חן בעיני אנשים מסוימים… והם הפיצו אותה… אין ספק כי מחשבה זו מצאה [בסעודיה] קרקע פורייה, שהרי האדם הסעודי הוא אדם דתי. אני תמיד אומר כי מקור הכוח של האדם הסעודי [קרי: דתו] הוא [גם] נקודת התורפה שלו… כלומר, בקלות רבה אתה יכול לרמות אדם סעודי באמצעות תוכנית דתית או רעיון דתי… למרבה הצער טוב לבו של האדם [הסעודי] נוצל להעברת מחשבה סוטה זו…". בתשובה לשאלה מה ניתן לעשות כדי להיאבק בתופעה ענה אל-פיצל: "נושא התפשטות המחשבה הקיצונית לא יכול לבוא לקצו רק בטיפול וביוזמה אישית של כל [איש ממשל] בכיר בנפרד. חייבת להיות אסטרטגיה ממשלתית מטעם המדינה כדי להיאבק במחשבה זו. אני סבור שהקמת רשות למאבק במחשבה הטרוריסטית ולא רק למאבק בטרור, טרור הרחובות, היא נחוצה… אני סבור [שרצוי כי] חברי הרשות מטעם משרדי הממשלה יהיו רק גורמים ביטחוניים… ממשרד הפנים שיספקו לרשות אינפורמציה ואילו שאר חברי הרשות – עשרה או יותר – צריכים להיבחר מקרב בעלי התמחויות [שונות]… חוקרים בתחומי הפוליטיקה, הכלכלה, מדעי החברה, מנהל, אנשי דת ומשפטנים. המתיימרים להשתייך לזרם ה'וסטיה' המתון, מסיתים למעשה נגד המשטרים בעולם הערבי .בדברים שנשא בכינוס תרבות בעיר אבהא התייחס ח'אלד אל-פיצל לאנשים המציגים עצמם כשייכים לזרם האסלאמי המתון – ה'וסטיה' – וטען כי אותם האנשים הם אלו שבעבר הפיצו רעיונות קיצוניים והם מסיתים גם כיום נגד המשטרים הערביים.

לדבריו, "חלוצי זרם ה'וסטיה' בסעודיה המאשימים כיום את הממסד [הדתי] המסורתי בעידוד האלימות, בהתכוונם למשפחת אל-שיח' ולמשפחת סעוד, הם אלה שהפיצו את המחשבה של סייד קטב ואל-מודודי והם מתלמידיו של מחמד קטב.אלה מדברים כיום על ה'וסטיה', אך הם אינם מזכירים את בן לאדן בשמו כאשר הם מדברים על מעשי חבלה ואינם מזכירים את אל-קאעדה בשם כאשר הם מדברים על מעשי חבלה וטרור. הוסיף אל פייצל ואמר, כי שינוי הוא תמיד בעקבות דרישה,ההתפתחות היא דרכם של החיים והקיפאון בחיים אינו אפשרי . בראשית חודש יוני 2004 נערכה בקטר ועידה בנושא "דמוקרטיה ורפורמות פוליטיות". ד"ר שאכר אל-נאבולסי הכותב באתר האינטרנט הליבראלי "אילאף" ניתח דברים שאמר השיח' יוסף אל-קרצ'אוי .בקשר לדמוקרטיה המערבית אמר אל-קרצ'אוי בנאומו: "יש אנשים האומרים כי הדמוקרטיה היא שלטון העם ואילו אנו רוצים את שלטון אללה. משמעות הדבר היא שאל-קרצ'אוי מעוניין כי סמכות השליט (שהוא הצל של אללה עלי אדמות) תהיה מאללה ולא מהעם, שהשליט יבחר על ידי אללה ולא על ידי העם, שהשליט יפרוש רק בצו אלוהי ולא בצו של הרחוב כשם שאמר [הח'ליפה השלישי] עת'מאן בן עפאן לפני למעלה מחמישה-עשר דורות כאשר המורדים דרשו ממנו לפרוש: 'אללה הלביש אותי בכותונת שאם הוא רוצה הוא יסיר ממני ואם הוא רוצה הוא ישאיר עלי', פירוש הדבר שאין להרחיק שליט מושחת אלא בצו אלוהי, כלומר כאשר הוא ימות שהרי השליט עוזב את ארמונו רק בדרכו לקבר. [רעיונות אלו] הם חוות דעת הלכתיות מטעם שיח'ים של השליטים ולא מטעם האסלאם. לאסלאם אין חלק בפטפוט דתי-פוליטי מזויף זה שאל-קרצ'אוי חוזר עליו שוב ושוב. זוהי קריאה ל'שלטון האל' עליה דיבר סייד קטב בספרו 'ציוני דרך'. הוא לקח רעיון זה מהוגה הדעות הפקיסטני אבו אל-אעלא אל-מודודי הוגה התיאוריה, המסתכמת בכך שהשלטון הוא לאללה ולא לעם. השליט אינו אלא מזכיר האל וממלא מקומו עלי אדמות. מדובר בהטפה מופרכת ומזויפת שאין לה קשר לאסלאם וזו הטפה דתית פוליטית מטעם אנשי דת עושי להטים המוציאים את העריצות והעוולה דרך הדלת ומחזירים אותן שנית דרך החלון. סייד קטב נקט עמדה נחרצת נגד כל ניסיון לפשר בין האסלאם לבין הדמוקרטיה והתנגד בחריפות לתיאור האסלאם כדמוקרטי. הוא קרא לדיקטטורה צודקת המבטיחה חירויות פוליטיות לאנשים הישרים בלבד והוא שהעלה את השאלה: אם השלטון הדמוקרטי פשט את הרגל במערב, מדוע שאנו במזרח נייבא אותו?". לגבי תפישתו לעניין התכפיר מציין השיח' אל-קרצ'אוי שיש הלכות, שיש לכבד אותן, אסור למוסלמי לכרות ברית עם לא-מוסלמי נגד מוסלמי… אם כורתים ברית עם אחרים כדי להרוג אחים [מוסלמים] מדובר בשיתוף פעולה עם דבר עוון ותוקפנות… אסור [גם] להסגיר מוסלמים לאחרים. הדעת אינה סובלת דבר כזה. השריעה האסלאמית אומרת שאם תוקפים מדינה מוסלמית, על יתר מדינות האסלאם לסייע לה בנפשות ובכסף, עד שתשוחרר. האסלאם מתייחס למוסלמים בכל מקום כאל אומה אחת ואין הוא מכיר בגבולות גיאוגרפיים, בגזעים, בצבעים, או בשפות. הוא רואה במוסלמים אומה אחת המצויה ב'דאר אל-אסלאם', ומאוחדת באמונה האסלאמית ובאחווה המוסלמית.
אסור שבני האמונה האחת יצאו זה נגד זה עקב שיקולים של אנשים אחרים, בעיקר בסוגיה שלא הוכח שהפשע בוצע על ידי אחת המדינות. סגן העורך הראשי של השבועון העצמאי המצרי, "רוז אל-יוסף", ואיל אל-אבראשי, המתמחה בתנועות הטרור הסוניות, נדרש לסוגיית הואהביזם הסעודי והתפתחות הטרור הפונדמנטליסטי האסלאמי. בעקבות הפיגועים בריאד, כתב אל-אבראשי: הוהאביזם אוסר את עבודת האישה, אוסר על האישה לנהוג במכונית, אוסר את הדמוקרטיה ומתייחס אליה כאל דת נוספת לדתו של אללה; הוהאביזם מייחס חשיבות רבה לאסלאם הצורני: הארכת הזקן, בגדי גברים המגיעים עד לקרסול, והחובה להשתמש בקיסמים במקום במברשת השיער השטנית המערבית. אחד מראשי הוהאביזם, השיח' בן עת'ימין, אסר את העישון, את התפילה מאחורי מעשנים, את גילוח הזקן ואת התפילה מאחורי אדם מגולח, ולבישת בגדים אירופאים משום שאלו הם בגדי הפוליתיאיסטים. הואהביזם אינו מסוגל לכונן מדינה מודרנית ואינו מסוגל להפיץ את ערכי הסובלנות שהשתית האסלאם, אלא מוביל ללידתם של זרמים קיצוניים, מסוגרים, וקנאים המאשימים את האחרים בכפירה, מבטלים והורסים אותם. הקבוצות הדתיות הקיצוניות עברו משלב התכפיר לשלב של 'השמדה והרס', בהתאם לאסטרטגיה של ארגון אל-קאעדה, שעל השלטונות הסעודיים להודות שהוא ארגון סעודי מקומי ,ששאב אליו את הארגונים האחרים ולא להיפך.ניתן לקבוע שסעודיה היתה התחנה הראשית שמרבית הקיצונים המצריים עברו בה ויצאו ממנה כשהם נושאים עמם את המחשבה הטרוריסטית בדבר ה'תכפיר' – מחשבה אותה למדו מהשיח'ים של הוהאביזם. כמו כן הם נשאו עמם כספים אותם קבלו מאגודות צדקה וסיוע סעודיות,כך שבסופו של דבר,לאחר פיגועי ה 11 לספטמבר,הבינו השלטונות הסעודיים מהן שתי הסכנות המרכזיות: סכנת פתוות ה'תכפיר' הוהאביות וסכנת אגודות הצדקה והסיוע שמרבית כספיהן זורמים בסופו של דבר אל אוצרם של הקיצוניים. השיח'ים הוהאבים השתמשו בפסקי ההלכה של אבן תימיה ,הקשורים להתמודדות עם המונוגולים ועם הכובשים כדי להפיץ את אידיאולוגית ה'תכפיר' נגד השליט והג'יהאד נגדו. המוזר הוא שבשעה שהוהאבים האשימו את השליטים בכפירה וקראו לצאת לג'יהאד נגדם במדינות כמו מצרים, אלג'יר, תוניס, מרוקו, וירדן, הם פסקו ששיתוף הפעולה עם הממשלה בסעודיה מהווה מצווה דתית מחייבת וכי השליט הוא המוסמך להכריז על ג'יהאד, להחיל את העונשים, לאסוף צדקה ולאכוף את הציווי על עשיית הטוב וההימנעות מן האסור, כשחלה חובה לשתף עמו פעולה ולציית לו, כל עוד הוא מחיל את ההלכה האסלאמית.נהגו לשאול את השיח'ים הוהאבים ואת חברי הקבוצות הדתיות המצריות הקיצוניות: אתם תובעים לציית לשליט בסעודיה ולהימנע מלצאת נגדו, בשעה שאתם קוראים לג'יהאד נגד השליט ולהפלת המשטר במצרים ובמדינות הערביות האחרות. מה פשר הסתירה הזו? תשובתם היתה: ההבדל הוא שההלכה האסלאמית מיושמת בסעודיה ואינה מיושמת ביתר המדינות הערביות. אלא שהגיע היום בו צעירים סעודים האשימו גם את השלטונות הסעודים בכפירה, קראו לצאת לג'יהאד נגדם, והאשימו אותם שהם מטמאים את המקומות הקדושים לאסלאם באמצעות הכוחות האמריקאים. מי שמאמץ את אידיאולוגית ה'תכפיר' ומשתמש בה לטובת האינטרסים שלו, עלול להיפגע ממנה בעצמו,משום שאיש אינו מסוגל לשלוט בה. סעודיה הפכה היום לזירה הגדולה ביותר של האידיאולוגיה הקיצונית ולכר הנרחב ביותר להתפתחות המוטציות שלה. כתוצאה מכך, החלו השלטונות הסעודים בפעם הראשונה לבצע מעצרים ביטחוניים של 'המסיתים לאלימות' מקרב השיח'ים הוהאבים.

לדבריו, הואהביזם זקוק כעת למתקפה מסוג אחר שתהיה דומה למתקפתו של מחמד עלי, אבל הפעם תכלול,מתקפה אידיאולוגית, תרבותית, דתית, ופוליטית אשר תובל על ידי השלטונות הסעודים עצמם ולא תבוא בכפיה מבחוץ. המתקפה צריכה להיות סעודית ולא אמריקאית, היא צריכה להיות אידיאולוגית ופוליטית יותר מאשר ביטחונית. המתקפה נגד הוהאביזם היא מתקפה נגד הטרור, הנחשלות, והקנאות. הוהאביזם עבר מ'תכפיר' להרס ואיננו רוצים שבסופו של דבר הוא יהרוס את סעודיה. במאמר קודם כתב אל-אבראשי: "…בעקבות ההתקפות של ה-11 בספטמבר, נדהמו הכל נוכח המהפך שחל בעמדת סעודיה כלפי האחים המוסלמים במצרים, למרות היחסים האסטרטגיים ההדוקים ביניהם עוד מימי עבד אל-נאצר, כאשר עשרות מהם נמלטו לסעודיה. אלא שעד מהרה הבנו, מתוך הסתמכות על מקורות מיוחדים, שהשלטונות הסעודים שואפים להציל את הוהאביזם ולזכות אותו מאשמת הטרור. המוצא היחיד שעלה בדעתם היה להלביש את האשמה על אחד האגפים [של הוהאביזם], קבוצת האחים המוסלמים המצרית. סעודיה תמכה בקיצוניות הדתית ובאידיאולוגיה הוהאבית המסוגרת ויצרה את ארגון אל-קאעדה. היא רדפה את המיעוט השיעי והתירה את פריסת הנוכחות האמריקאית על אדמתה באופן הסותר את מעמדה הדתי ואת ריבונותה הלאומית. בכך החל האסון שאיננו יודעים מתי הוא יסתיים. הוגה הדעות האסלאמי, הסופר והעיתונאי המצרי, השיח' גמאל אל-בנא, הוא דמות שנויה במחלוקת בעולם הערבי,התגורר ולימד במשך מספר שנים בערב הסעודית,אליה הגיע בהזמנת המשטר הסעודי,לתפישתו כאשר מנתחים את הטקסטים הקוראניים בנוגע לענישה האסלאמית, יש לקחת בחשבון את נסיבות התקופה ואין להחילם באופן אוטומטי על האסלאם המודרני, כאשר הדוגמא הבולטת ביותר בתחום זה היא עמדתו בשאלת עונשו של מוסלמי שנטש את האסלאם – "מרתד". אנשי הדת המוסלמים המודרניים חלוקים בסוגיה האם דינו של ה"מרתד" הוא מוות מיידי, או שיש לאפשר לו פרק זמן לחזור בו ולא למהר ולהוציאו להורג. לדעת אל-בנא, שני הצדדים טועים ועל השלטון להימנע מלהעניש את ה"מרתד" כלל, משום שהאמונה היא עניין שבין אדם לאלוהיו והשלטון אינו צריך להתערב בה. לטענת אל-בנא, לאדם יש בחירה חופשית להאמין או לכפור, ובשני המקרים הוא יזכה לגמולו מידי האל ולא מידי אדם . אם כן,נראה כי בממלכה הסעודית נוצר תהליך של מיזוג אידיאולוגית בין הואהבייה המכוונת פנימה לאסלאם,לבין התפישה הקוטבית המכוונת כלפי חוץ,מתוך ההתערות הרבה בין המייצגים את האידיאולוגיות השונות,אשר הגיעו לממלכה הסעודית מכל רחבי העולם הערבי.

סיכום

בממלכה הסעודית בסוף המאה העשרים,נוצרה סינתזה אידיאולוגית בין שני ענפים שונים של האסלאם הרדיקאלי שנוצרו על רקעים שונים ותפישות שונות למשמעות התכפיר-הכפירה באסלאם.האחד הענף המקומי של המאמינים בתווחיד,דהיינו הבלעדיות של האל,המכונה בפי מתנגדיה והאבייה ,על שם מייסדה מוחמד אבן עבד אל והאב ונולדה מתוך התנגדות אסלאמית פנימית לשינויים ופרשנויות ולכל חידוש עד לרמת הדקויות הקטנות ביותר של הפרט, כגון עישון טבק ושתיית קפה,וכן תפישת כל צורה של אסלאם מחדש כגון השיעה והסופיות כפירה המחייבת מלחמת חורמה ורמת הקיצוניות באמונתה,הביאה את חסידיה לניתוץ המצבה שעל קבר מוחמד,מאחר ולדידם מדובר בעבודת אלילים.מאידך,במצריים חיפושי הדרך של האסלאם המודרני,במטרה לחזור לימי הזוהר של תקופת החליפות מתוך הרגשת נחיתות כנגד המערב העדיף טכנולוגית,הכובש והמנצל,הוביל ללידתה של תנועת האחים המוסלמים,בתחילה ככוח חברתי ולאחר מכן ככוח פוליטי,השואף לחזור לאסלאם הטהור של ארבעת החליפים הראשונים (ראשידון),תוך גיבוש תפישה כוחנית ואלימה להשגת מטרותיה,בשלב הראשון סילוק המשטרים שסטו מדרך האסלאם הטהורה,ביצעו תכפיר והחזירו את האוכלוסייה לימי הג'הילייה, שקדמו למוחמד ובשלב הבא הפניית העוצמה האסלאמית כנגד המערב,ע"י הכרזת ג'יהאד עד ליצירת דאר אל אסלאם. המשטר הסעודי הסימביוטי עם הוהאביה,נטל תחת חסותו גולים מצרים אך גם בני לאומים אחרים,כחלק מהמאבק בלאומנות הערבית,שמייצגה גמאל עבד אל נאצר.גולים אילו התערו באוכלוסייה,קיבלו כר נרחב להבעת דעותיהם הן בקרב אנשי הדת,הן באמצעי תקשורת והן בקרב הדור הצעיר,מאחר וחלקם קיבלו משרות הוראה במוסדות החינוך והאקדמיה הסעודיים. התוצאה היתה והאביזם וקוטביזם משולבים אידיאולוגית ואידיאולוגיה זו,קנתה לה אחיזה בקרב מלומדים,משכילים ואזרחים מן השורה,בעיקר לאחר מלחמת המפרץ,הצבתם של מאות אלפי חיילים אמריקאיים בסעודיה ותפישת המשטר כפרו מערבי וחדשני יתר על המידה.
הוהאבים שאימצו את הסינתזה ,ראו בה כלי לתיקון וחזרה לשורשים הדתיים הבדלניים והקוטבים ראו בגישה,אמצעי למלחמה בשלטון הסעודי המושחת והחלפתו בבסיס פעולה משלהם,אשר ממנו ייצאו את תפישתם לכל העולם,עד ליצירת דאר אל אסלאם.כך הפכה גישת השילוב לסכנה למשטר הסעודי,אשר היה אחראי בפעולותיו ליצירתה והוא הגן על עצמו,אם ע"י מאסר מתנגדים מבית,גירוש קיצונים אל מחוץ לממלכה,או ייצוא הקיצונים למדינות אחרות וגם למערב בלווי מימון נדיב מכספי נפט.

ביבליוגרפיה

1. Commins, David," The Wahhabi Mission,and Saudi Arabia",I.B Tauris & co Ltd,london,2006.
2. Encyclopaedia of Islam," Takfir", < www.brillonline.nl >20/12/2007.
3. Encyclopaedia of Islam,"Wahhabiyya", < www.brillonline.nl >,20/12/2007.
4. Huntington, Samuel. "The Age of Muslim Wars". Newsweek, Special Edition,01/01/2002.
5. Ian Buruma,Avishai Margalit,"Occidentalism:the west in the eyes of its enemies",The Penguin press,2004.
6. Qutb ,Sayyid, "Milestones" ; Rev. translation with a foreword by Ahmad Zaki Hamma,
Indianapolis, American Trust Publications, 1990.
7. R. Hrair Dekmejian," Islam in Revolution: Fundamentalism in the Arab World",
NY: Syracuse University Press, 1995,pages 8-40.
8. Shavit, Uriya, "Al-Qaeda's Saudi Origins", Middle East Quarterly, Vol.XIII, Number 4 (Fall 2006).
9. Shavit, Uriya, "Should Muslims integrate into the West?", Middle East Quarterly, Vol. XIV,
Number 4 (Fall 2007), pp. 13-21.
10.Lewis, Bernard ,“The Roots of Muslim Rage”,The Atlantic Monthly, Sep 1990, Vol. 266, pp. 47–60.
11. איל –אבראשי,ואיל," הקשר בין הואהביזם והטרור", >http://www.memri.org.il< , יוני 2003. 12. אל-עטאונה,מוחמד, "הקרב על הוהאביזם:ליברלים מול שמרנים בערב הסעודית" ,רוח מזרחית, גיליון מספר 3,חורף 2006. 13. בהם,יעקב, "תנועת האחים המוסלמים במצרים", המזרח החדש, (1952),כרך ג' , ע"ע 351-333. 14. גולד,דורי, "ממלכת האיבה", תרגום: כרמל נעמי,הוצאת ספרי חמד,תל אביב,2004. 15. "השיח' גמאל אל-בנא: מתינות חברתית ודתית למול קיצוניות בסוגיות פוליטיות", > http://www.memri.org.il < , נובמבר 2006. 16. "ח'אלד אל-פיצל – הנסיך הסעודי הליבראל",> http://www.memri.org.il < , ינואר 2005. 17. טיטלבאום ,יהושע,"מדינה נאבקת על נפשה : האופוזיציה האסלאמית בערב הסעודית", אוניברסיטת תל אביב-מרכז משה דיין,2007. 18. טסרון-לנדאו,אלה, "להבין את הג'יהאד,על ספרו של דייויד קוק", רוח מזרחית,גיליון מספר 4, קיץ 2006. 19. ליטבק,מאיר, "התנועות האסלאמיות ודמוקרטיה: הוויכוח ההיסטוריוגראפי", בתוך מאיר ליטבק, עורך, אסלאם ודמוקרטיה בעולם הערבי (ת"א: הדפסה שנייה, מאי 1998), עמ' 236-252. 20. סיון,עמנואל, "קנאי האסלאם",הוצאת עם עובד,תל אביב,1986. 22. רבי,עוזי, "ממלכת נפט במבוכי הדת והפוליטיקה", תל אביב: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2006. 21. רון,יובל, "תנועות אסלאמיות במצרים:בין דעוה לטרור",> www.e-mago.co.il < , מאי 2006.
22.שגיב,דוד, "האידיאולוגיה של ארגוני הג'יהאד במצרים", המזרח החדש, כרך ל"ו (1996), ע"ע 132-146.

נכתב ע"י מוטי כנרי כרפרט: בנושא: תפישות התכפיר של סייד קטב לעומת אלו של הוהאבים. במסגרת הקורס: תנועות אסלאמיות – רדיקליות: מ"האחים המוסלמים" ועד לטרור של אֻסאמה בן-לאדן