אי פעם עצרתם וחשבתם כמה היבטים בחיי היומיום שלכם כוללים כרטיסי אשראי או אפליקציות בנקאיות? בטח לא כל כך הרבה, נכון?

זה בגלל שאנחנו לוקחים את הבנקאות ואת ההשתתפות שלנו במערכת הפיננסית כמובן מאליו.

אבל ידעתם שבמדינות מסוימות, פתיחת חשבון בנק היא כמעט בלתי אפשרית? לחלק מהמדינות יש מערכות זהות כל כך לא מספקות, עד שאזרחיהן אפילו לא יכולים לגשת לשירותי בנקאות בסיסיים.

אנו, התושבים ברי המזל של מדינות מפותחות, מתעלמים לעתים קרובות מהעובדה שמוצרים ושירותים שאנו רואים כדבר שבשגרה נחשבים למותרות בלעדיות במקומות אחרים בעולם.

אז למה זה המצב, אתם עשויים לתהות?

זו שאלה מורכבת עם תשובה לא פשוטה, אבל מה אם אחד הכלים העיקריים שהרגולטורים משתמשים בהם כדי להילחם בפעילות פלילית בעצם גורם למשבר עולמי של ביטול בנקאות? מה אם אותן תקנות שנועדו להגן עלינו ולקדם צדק מחמירות במקביל את אי השוויון בגישה הפיננסית? ומה אם עצם התקנות האלה, במסווה של ביטחון, מנוצלות כדי לפקח ולפקח על פעולותינו?

אלו שאלות שעלינו לשאול את עצמנו: האם הצדק מצדיק אי שוויון? כפי שנפוליאון היה אומר, האם המטרה מצדיקה את האמצעים?

אי שוויון בשם הצדק

לא מזמן, היינו עדים למהלך מטריד של פיי-פאל להטיל קנס של 2,500 דולר לכל הפרה על מי שנחשבים כמפיצים "מידע מוטעה". מי קובע מה נחשב כאינפורמציה שגויה, ומדוע ניתנת לחברת תשלומים סמכות להחליט מה נכון או לא נכון, ואף גרוע מכך, להחרים כספים ממשתמשיה?

במבט ראשון זה לא הגיוני. למה שלאנשים יהיה אכפת מהפוסטים שלנו ברשתות החברתיות?

אבל אז זה היכה בי. זה לא קשור לפיי-פאל; זה לגבי מה שפיי-פאל יודעת עלינו. הם ממנפים את הגישה העצומה שלהם לנתונים כדי לפקח ולהעניש אנשים החורגים מהנחיות הממסד.

תקנות KYC/AML כתירוץ גורף

אל תבינו אותי לא נכון. תקנות KYC/AML (הכר את הלקוח שלך/תקנות כנגד הלבנת הון) משרתות מטרה מהותית: מאבק בפשעים מקוונים נפוצים כמו הונאה. מטבע הדברים, עלינו לאכוף את התקנות הללו ולהילחם בפעילות פלילית שכזו. אף אדם רציונלי לא יעז לבקר את הכלים המאפשרים לנו להילחם בהלבנת הון ובצורות אחרות של הונאה.

עם זאת, הבעיה נעוצה בעובדה שהתקנות הללו מנוצלות כדי לפקח על החברה ולזהות איומים פוטנציאליים. הם הפכו לתירוץ לפגוע בפרטיות שלנו ולצמצם את חופש הביטוי שלנו, הנמנות בין יתר הזכויות המוחלטות כביכול. הכל בשם זיהוי טוב יותר של עוולות.

ובמידה מסוימת, ההיגיון שלהם מובן. לפי משרד האו"ם לסמים ופשע, פושעים מלבינים בין 800 מיליארד דולר ל-2 טריליון דולר מדי שנה באמצעות פעילויות לא חוקיות כמו סחר בסמים וניצול בני אדם. ברור שמדובר בסוגיה חמורה שיש לטפל בה באדיקות.

למרבה הצער, למצב הנוכחי של התקנות הללו הייתה גם השלכה לא מכוונת – השפעה שלילית משמעותית על קבוצה גדולה של אנשים: חסרי הבנק.

הקשר המטריד בין תקנות נגד הונאה והדרה פיננסית

כדי למזער את הסיכון להונאה, דרישות הציות המוטלות על ידי תקנות KYC/AML מכבידות מאוד על מוסדות פיננסיים. כתוצאה מכך, במדינות לא מפותחות עם מערכות זהות לא אמינות המנוהלות על ידי מדינה שחייבות לציית לתקנות אלו, אזרחים רבים מוצאים את עצמם לא זכאים אפילו למוצרים ולשירותים הפיננסיים הבסיסיים ביותר, כמו פתיחת חשבון בנק.

למעשה, התקנות הללו, אף שנועדו להילחם בפשיעה, הפכו לנשק רב עוצמה להחמרת העוני בקרב בעלי השכבות הנמוכות בחברה.

אבל למה אחזקת חשבון בנק כל כך קריטית?

גישה לשירותים פיננסיים היא מה שיוצר את הבמה ליצירת עסק להגשמת החלומות שלך או אפילו לרכישת בית. העדר הבנק מגביל מאוד את פוטנציאל הצמיחה שלך, מה שהופך אותך לאאוטסיידר עם סיכוי קטן להצליח.

כדי לשים את זה בפרספקטיבה, נקח לדוגמה את תוכנית הכותבים השותפים בפלטפורמת התוכן הגדולה – מדיום. אנשים מוכשרים באותן מדינות, אנשים שיש להם סיפורים לספר או דעות לחלוק, אינם יכולים להשתתף מכיוון שחסר להם חשבון סטרייפ, אשר בתורו דורש חשבון בנק קמעונאי.

אנחנו ללא ספק מפספסים שפע של סופרים מוכשרים שכמהים להישמע, וזו רק דוגמה אחת מני רבים.

כאן נכנסים לתמונה מטבעות קריפטוגרפיים. קשה לדמיין טכנולוגיה מתאימה יותר כדי לגשר על הפער הזה ולתת לכמעט 1.7 מיליארד אנשים ללא בנק הזדמנות לחימה להתחרות בשאר.

זו האחריות שלנו להעצים אותם.

אז מה הפתרון?

אלטרנטיבה חלופית או צמצום הרגולציה?

כמה ליברטריאנים רדיקליים עשויים לתמוך בדה-רגולציה מוחלטת. למרות שאני מכבד את כל נקודות המבט, אני לא מאמין שביטול תקנות KYC/AML הוא התשובה.

אחרי הכל, התקנות הללו הן כלים חזקים במאבק בפשיעה, ואיננו יכולים לתת לפושעים לחמוק ללא עונש. אם הם מרוויחים כסף מלוכלך, בואו נוודא שיהיה להם קשה מאוד להלבין אותו.

אם לא נוכל לבטל או לשחרר את דרישות התאימות של התקנות, מה נוכל לעשות כדי למנוע מהם להדיר כל כך הרבה אנשים מהשתתפות במערכות פיננסיות פתוחות ביעילות?

רבים בתעשיית הפיננסים מציעים פתרון שניתן לכנותו "KYC פסאודו-אנונימי".

בלוקצ'יין: איזור הספר החדש

אם תקדישו זמן לקרוא את נייר העמדה של ביטקוין, תגלו את המטרה הבסיסית שלו: ביטול הצורך באמון ומתן גישה גלובלית. החזון של סאטושי נקמוטו לא היה להרוס את הפיננסים המסורתיים או להחליף מטבעות פיאט; ניתן לראות בתוצאות הללו תוצרי לוואי של המטרה הסופית שלה.

מטרת הביטקוין הייתה ליצור מערכת בשליטה עצמית שביטלה את הצורך במתווכים על ידי שימוש בהוכחות קריפטוגרפיות ופנקס חשבונות ציבורי. היא ביקשה לספק אלטרנטיבה למערכת שהשאירה יותר מדי אנשים מאחור – מערכת המעניקה לכולם את הזכות להשתתף ללא התערבות של גורמים ריכוזיים.

ואיך ביטקוין, או כל בלוקצ'יין לצורך העניין, ישיג זאת?

באמצעות שימוש בבלוקצ'יין – מערכת מבוזרת ודטרמיניסטית באמת המבטיחה אבטחת מידע וזמינות תוך הבטחת שלמותה, מה שהופך אותו לבלתי ניתן לשינוי.

ומה זה מביא?

מערכת חסרת רשות וחסרת אמון שבה כל אחד יכול להשתתף בלי שאלה.

ומדוע רשתות בלוקצ'יין אידיאליות לעמידה בדרישות KYC/AML?

המעקב המלא של העסקאות וחוסר היכולת להתערב או לשנות אותן הופכים את טכנולוגיית הבלוקצ'יין למושלמת ליישום תקנות KYC/AML שקל יותר לעמוד בהן. תקנות כאלה עדיין יכולות להילחם בפשיעה ביעילות תוך הבטחה שלמי שזקוק לה ביותר תהיה גישה לאותם כלים ששאר העולם משתמש בהם כדי להצמיח את העסקים שלהם, לרכוש בתים או אפילו לקנות מכוניות.

בקיצור, זה מבטל את אי השוויון הפיננסי.

עם זאת, הבלוקצ'יין הנוכחי לבד לא יכול לפתור בעיה זו.

הכלי החסר בבלוקצ'יין

בל נשכח שרשתות בלוקצ'יין אינן חסינות מפני פשע. למעשה, חלק נכבד מהפעילויות הבלתי חוקיות מתרחשות במרחב הקריפטו. החל מהקשר המוקדם של ביטקוין עם דרך המשי הידועה לשמצה – שוק "רשת אפלה" לסחורות לא חוקיות – ועד למשיכות השטיחים הרווחות, מזימות פונזי והונאות באקוסיסטם הפיננסי המבוזר (DeFi) של ימינו, לקריפטו יש חלק נכבד בפעילות הפלילית.

אז איך טכנולוגיה זו יכולה לטפל בו זמנית בסוגיית KYC/AML שנידונה קודם לכן?

החלק החסר שיאפשר לבלוקצ'יין לבסס "KYC/AML פסאודו-אנונימי" הוא הוכחות אפס ידע (zero knowledge proofs).

עמידה ב-KYC תוך שמירה על פרטיות

הוכחות אפס ידע מהוות הזדמנות כניסה לקריפטו להשגת רגולציה נכונה ואימוץ נרחב.

ההוכחות הללו מאפשרות משהו שנראה בלתי אפשרי: להוכיח שיש לך ידע מסוים מבלי לחשוף את זהותך או כיצד רכשת את הידע הזה.

כדי לפשט, על ידי הצגת סדרה של הוכחות, אתה יכול להוכיח את החזקתך במידע או סודות מסוימים מבלי לחשוף כיצד השגת אותם, ובכך לשמור על האנונימיות שלך.

זה אולי נשמע כמו התעמלות מנטלית, אבל זה למעשה די פשוט. הבה נשקול דוגמה:

במונחי בלוקצ'יין, אתה יכול להוכיח את זכויותיך לעסקה מסוימת על ידי הוכחה שאתה מכיר את המפתח הפרטי שמפענח או פותח את העסקה, מבלי לחשוף את המפתח הפרטי שלך. בדרך זו, אתה נשאר אנונימי תוך כדי קבלת ההודעה או הכספים.

אבל איך זה חל על תקנות KYC/AML?

על ידי שילוב של שיטה קריפטוגרפית זו עם חידושים פורצי דרך אחרים כמו אסימונים הקשורים לישות (soul bound tokens SBT), אפשר לעמוד בקלות בדרישות ה-KYC שבדרך כלל דורשות את שמך ומידע אישי רגיש אחר.

מדוע, אתם תוהים?

תהליכי KYC/AML מסורתיים מסתמכים על מערכות אמון המחייבות הרבה יותר מידע כדי לבסס אמון בהשוואה לרשתות בלוקצ'יין, שבהן הכל ניתן למעקב ובלתי ניתן לשינוי. כתוצאה מכך, ניתן לשלב טכנולוגיית בלוקצ'יין ותקנות KYC/AML כדי ליצור את הטוב משני העולמות: תקנות KYC/AML לא פולשניות המגנות על החברה מפעילויות פליליות מבלי לפגוע בפרטיות שלנו בשם הצדק.

נכון להיום קשה לנקוב בטכנולוגיה טובה יותר לטיפול בחסרונות של מערכות פיננסיות מסורתיות.

נכתב ע"י מירון אופיר, ארכיטקט בכיר בחברת הפינטק "פרוקסימיטי"

הדעות המובעות במאמר זה משקפות את דעותיו האישיות של הכותב בלבד