לדור נפלה אתמול השן הראשונה.
איכשהו נכנס לראשו הרעיון שאם הוא יניח את השן מתחת לכר בלילה, תחכה לו שם הפתעה בבוקר (באדיבות פיית השיניים).
כמובן שבבוקר דבר ראשון שהוא עשה כשהתעורר היה לבדוק מה קורה מתחת לכרית.
להפתעתו הוא מצא שם אלבום בולים קטן אותו הוא מבקש כבר זמן רב. הוא לא נרגע עד שחילץ מאיתנו הודאה שאנחנו דאגנו להפתעה ולא פייה נעלמה.
נו טוב, לפחות יום אחד הוא עוד האמין בתמימותו כי הפייה באמת שמעה את בקשתו…
היום 10/03/2008,לפני 65 שנים ניצלו 48,000 יהודי בולגריה, מגירוש אל מחנות ההשמדה הנאציים (רובם, כנראה יועדו למחנה טרבלינקה).
ב9/3/1943 בשעות הבוקר,חותם המלך בוריס השלישי, על צו גירוש לכל יהודי בולגריה, בלחץ הגרמנים, אשר שלטו בבולגריה מאז 1941 (למעשה, הוזמנו אליה ללא קרב).
בערי השדה ,(לא בעיר הבירה סופיה), החלה משטרת משרד הפנים הבולגרית, להדפק על דלתות בתי היהודים, ונציגיה הודיעו ליהודים להכין חבילות בגדים לכל בני הבית, עם שני פריטים מכל סוג, לקראת גירוש אל מחוץ למדינה.
בתאריך 09/03/1943, בערך בשעה 16:00, הוטל עוצר בעיר פלובדיב, (העיר של אמנו לוסי), בה נאמד מספר היהודים ב 5,000.
בתאריך 10/03/1943,בשעה 02:00, החלה אקצייה בכל העיר פלובדיב, היהודים נאספו בחצר
בית הספר (המכונה בלאדינו אל קורטיג'ו), ושם המתינו באימה.
בעת הזו,שנת 1943, כבר היה ידוע היטב על רצח היהודים המתבצע במזרח אירופה ויהודי פלובדיב, ידעו שהם הולכים אל מותם.
כך,מתוך ידיעה זו,ארגן רב העיר קריאת "שמע ישראל" המונית, בקול צעקה רמה, אשר נשמעה היטב ברחבי העיר ולקריאה זו הוסיף תפילה מצמררת : "שלא נהייה לסבון".
בתאריך 10/03/1943, שעה 06:00, פותחים שוטרי משרד הפנים הבולגרי, את דלתות חצר בית הספר, והחלו מובילים את היהודים אל עבר תחנת הרכבת,שם המתינו להם חיילים גרמנים.
באמצע הדרך,הודיע לפתע מפקד המשטרה בעיר לכל היהודים,לשוב לבתיהם וכי צו הגירוש בוטל ע"י המלך בוריס.
יהודי העיר ההמומים חזרו לבתיהם ומאז ועד לשחרור בספטמבר 1944 לא נעשה נסיון גירוש
נוסף בערי השדה, אלא רק גירוש של היהודים מסופיה אל ערי השדה בתאריך 24/05/1943.
(המלך ביטל את הצו עוד בלילה,אבל המידע הגיע לערי השדה רק בבוקר).
מי אחראי לביטול הצו: הכנסייה הפרובוסלבית הבולגרית אשר איימה בהטלת חרם דתי על המלך, סגן יו"ר הפרלמנט הבולגרי דימטר פשב וקומץ של פוליטיקאים אמיצים, אשר חרפו נפשם למען הצדק האנושי והצליחו לשכנע את המלך לבטל את הצו.
בשנת 1947 כבר היו בבולגריה 51,000 יהודים, ובין השנים 1947 ועד 1950 עלו מרביתם לישראל.
למה נותר הסיפור עלום כל כך הרבה שנים?
צירוף של אינטרסים. מחד המשטר הקומוניסטי אשר העלים את כל ההיסטוריה הקשורה לפועלו של המלך, כולל התנגדותו לגירוש ומאידך, סלידת הקומוניסטים מהממסד הדתי הפרובוסלבי. וגם אצלנו, כתוצר של מערכת החינוך, היתה בעייתיות לתאר מערכת כנסייתית באור כל כך חיובי ואמיץ, במיוחד בתקופת מלחמת העולם השנייה, בה כל הכנסייה מתוארת באור אחר לגמרי.
זהו סיפורו של "נס יהדות בולגריה"-היום לפני 65 שנים.
(באדיבות מוטי כנרי)