המלחמות והחיסולים ההדדיים במשפחות הפשע בישראל, ובמיוחד הסכסוך המתוקשר במשפחת אבוטבול, הזכירו לי שיר שמאוד אהוב עלי:

הקרב ביער אפין

לאורך דרך היער חונות מאות מכוניות – מפוארות ונוצצות.
מטענן מגוון מברים נפתחים ועד מכוניות סכו"ם – סופר מכוניות!
כי היום הוא היום בו יפתרו, בו יישבו,
את אי ההסכמה על גבולות טריטוריית הכנופיות.

הנה ווילי רייט עם בחוריו –
רעש נוראי, אלו נערי בילי!
והנה הבריונים של ג'ון הקטן, במיטב אופנת השודדים,
החובטים הנובחים – שודדי העל!
כי היום הוא היום בו יפתרו, בו יישבו,
כן הלוחמים הנוצרים הנלחמים להגנת העניים.
גיבורי האיסט אנד חייבים לנצח…

הקרב ביער אפין,
כן זה הקרב ביער אפין,
על מפתן דלתך.
לא ראית דבר כזה,
לא, טרם ראית דבר כזה,
לא מאז מלחמת האזרחים.

נעריו של ביל מגיעים מהגבעה,
והבחורים של ג'והני ממתינים בדריכות.
עם צעקת הכרוז, כולם מתחילים להכות
– אין אקדחים בתחרות הג'נטלמנית הזו.
ג'ורג'י נכנס מצד שמאל
עם שרשרת מעופפת סביב ראשו.
והרולד דמורה, מארט ליטרטורה,
משחית את העץ הקרוב.
(הנה באים הפרשים!)

באמצע שאגת הקרב,
החשבונאים עוקבים אחר בתוצאות: 10-4.
הם מעולם לא היו לבד, לאחר שהשיגו רדיו טלפון.
הפעמוניות מצלצלות לסאם מתוק שפתיים, חזיר אמיתי,
מחלק לחם וריבה ממש כמו בפיקניק.

זה 5-4 לויליאם רייט, שצבר את הונו בלילות דרבי.
כשבילי היה ילד, משוטט ברחובות,
הילדים האחרים התחבאו – בחיי!
ועכשיו, לאחר קריירה מייגעת בענף האבטחה, הוא עשה זאת.
העסקים שהיו זקוקים לעזרה היו אלה שלא שילמו.

אביא לכם בהפוכה במהירות! אמר מיק הפריק, טרי מהכלא.
אני מוכר חופשות מוזלות. וכשהם עוזבים,
אני מבקר אותם – וזה משתלם!
וחברו, לן הנוזלי בשמו,
על יין, נשים ותהילת וונדסוורת,
מאיים אשבור ת'רגליים לבן זונה שהפליל אותי!

קראו לי הכומר כשנכנסתי לכנסייה ללא רבב,
מעסיקי התחלפו אך השם נותר.
הכל החל כשיצאתי לסיור,
בתקווה למצוא קצת ריהוט.
עקבתי אחר שלט – שאמר שידה יפהפיה,
והוליך לאישה שהראתה לי את מיטבה.
היא הופתעה כשבמהירות עצמתי את עיני.
אז היא צלצלה בפעמון, וכשד משחת,
בוב הסנוב לעבודתו הגיח בנחת
לראות מה הבעיה.
לואיז, קשה להשביע את רצון האב?
אתה מספר לי!
אולי כבודו, אם זה לא מאוחר
נוכל לעניין אותך בצלחת סטפורדשייר בסגנון שמרני?
או לא, אני, יש לי מוניטין.
אך השטן השתלט על נשמתי וקול קרא ירה!

בכדי להציל את הטירה, ביקרתי אנשים,
ובכך עסקתי כשפגשתי את ג'ון הקטן.
הוא קיבל את שמו, כך הבנתי,
כשהשופט אמר אתה רובינג הוד.
הוא סיפר לי על המוסד המוזר שלו,
שהגה בעת המופע בוודסטוק,
הוא נאלץ להסתיר את שמו הידוע לשמצה.
לעניים היתה זו גאולה מדלת לדלת.
אבל עכשיו עם תמונת הגורו התורן על הקיר,
זו אהבה, שלום ואמת בע"צ לכל המחפשים.

הוא העסיק אותי כמתקן-קארמה, מלא קסם.
ידיו נפרשו לקבלת הנדבות.
ולכן אנו כאן

בקרב ביער אפין,
כן זה הקרב ביער אפין
על מפתן דלתך.
נשמור על נשמתכם בפרוטות,
ונשמור על החנויות והבתים שלכם,
עבור רק עוד קצת.

נכנס בוו שמאלית הקצב מבת'נל גרין,
אבל הוא מנוטרל מימין ע"י שרשרת אנשי הכנופיות של מיק,
ולן הנוזלי, עם אנשיו אוחזי הבקבוקים המנופצים,
מנחיתים חבטות בגרגרתו של בוב הסנוב.
כשהנשקן שלו מרוסק, בוב נראה לחוץ,
אבל ג'ונס הקנקן מכה בלן ישר בספל,
והרולד דמורה, שעדיין איננו בטוח,
יורה אצטרובלים מהמקלעת שלו.
(הנה באים הפרשים!)

מעלה מעלה, מעל הקהל,
גאים בתוך ענן הכסף שלהם
הנועזים והחצופים, נראים בכהות מבעד לכוס.
למשרת יש ריבה בשיער, רוי מנדב את השאריות,
כמו בכל פיקניק.

לאורך דרך היער, זהו סוף היום
והעננים התפזרו.
כל אחד קיבל את שלו – הם יצאו לספירה
בשברו של היום.
כשהלימוזינות חזרו לבדיקה הסופית, זה גמור
– כל מה שראו היתה עיסת הבוקר.
איש לא נותר בחיים – כנראה תיקו.
אז הברונים השחורים הטילו מטבע ליישב את התוצאה.

ההשראה לשיר מידיעה חדשותית שעסקה בריב שתי כנופיות יריבות על אזורי השליטה והחסות באיסט-אנד.

למרות שניסיתי כמיטב יכולתי לתרגם את ביטויי הסלנג האנגלי, אין כמו שפת המקור להעביר את אווירת השיר. הוא הקרב ביער אפין.

כל הזכויות לשיר שמורות ללהקת ג'נסיס מתוך האלבום "מוכרים את אנגליה לפי משקל".

דבר אלי
שנים מזויינות הייתי משוגע,
פשוט שנים,
יובלות הייתי על הקצה,
קורע את התחת עבור להקות…

תמיד הייתי משוגע,
אני יודע שהייתי משוגע,
כמו רובנו…
קשה מאוד להסביר למה אתה משוגע,
גם אם אתה לא משוגע…

נשום
נשום, נשום באוויר,
אל תפחד לדאוג.
עזוב, אך אל תעזבני.
התבונן סביבך ובחר את סביבתך.

עוף גבוה והארך חיים
ובכה דמעות ופזר חיוכים
וכל שתראה ובכל שתיגע
יהיו חייך לעולם.

רוץ ארנב, רוץ
חפור מחילה, שכח מהשמש,
וכאשר תסתיים המלאכה לבסוף,
אל תשב הגיע הזמן לחפור נוספת.

כי תעוף גבוה ותאריך חיים
רק אם תרכב על הגאות
ותתאזן על הגל הגבה
אתה מאיץ לקראת קברך הקרב.

במנוסה
אכול ושתה כי מחר תמות, זה אני, האהאהא!

זמן
נסחף בתקתוק הרגעים המרכיבים יום משעמם
אתה נשבר ומבזבז את השעות באילתור.
בועט ומעיף חתיכת אדמה בעיר מגוריך
מחכה שמשהו או מישהו יראה לך את הדרך.

אז אתה אץ ורץ להשיג את השמש, אך היא מתכווצת
ומאיצה מסביב כדי להשיג אותך בהפתעה מאחור.
השמש זהה באופן יחסי אך אתה התבגרת,
נשימתך קצרה ומותך קרב ביום אחד.

כל שנה מתקצרת ותמיד אינך מוצא את הזמן.
תכניות שנכשלות כשלון מוחלט או חצי עמוד של שורות משורבטות
מחזיק מעמד ביאוש שקט כמיטב המסורת האנגלית
הזמן עבר, השיר נגמר,
חשבתי שיהיה לי עוד מה לומר.

נשום
בבית, שוב בבית.
אני אוהב להיות כאן כשאני יכול.
כשאני חוזר הביתה רעב וקר
זה טוב לחמם את עצמותי לצד האח.
הרחק מעבר לשדה
צלצולו של פעמון הברזל
קורא למאמינים לכרוע ברך
לשמוע את מקסם הלחשים הנאמרים ברכות.

המופע הגדול בשמיים
ואינני פוחד למות, כל זמן מתאים, אין לי בעיה.
מדוע אפחד למות?
אין לכך סיבה,
עליך ללכת מתי שהוא.

אם אתה שומע את הלחישות הללו אתה עומד למות.

מעולם לא אמרתי שאני פוחד למות.

כסף
לך כסף.
מצא עבודה טובה ומכניסה ואתה מסודר.
כסף הוא המניע.
תפוס את המזומן הזה בשתי ידיך ואגור.
מכונית חדשה, קויאר, חלום בהקיץ על ארבעה כוכבים,
אני חושב שאקנה לי קבוצת כדורגל.

חזור כסף.
אני בסדר ג'ק אל תיגע בפקטה שלי.
כסף הוא להיט.
אל תזבל אותי עם מעשיות צדקה.
אני במערך נסיעה, מחלקה ראשונה, באיכות גבוהה
ואני חושב שאני צריך סילון גב.

כסף הוא פשע.
חלוק אותו בהגינות אבל אל תיקח פרוסה מהעוגה.
כסף, כך אומרים
הוא שורש כל רע בימינו.
אבל אין פלא שאם אתה מבקש העלאה
הם לא נותנים כלום.

הא הא! הייתי בימין,
כן, ממש בימין!
בימין בוודאות!
בהחלט היית בימין, הברנש המשונה שעט להחבל.
נכון!
מדוע אנשים עושים מעשים?
לא יודע, הייתי אז ממש שתוי!
בדיוק אמרתי לו שהוא לא יכול להכנס למספר 2. הוא שאל למה הוא לא יכול לעלות בחופשיות, אחרי שצרחתי וצעקתי ואמרתי לו למה אתה לא עולה בחופשיות.
זאת היתה מכה הגונה, אבל יישרנו אחר כך את ההדורים.

אנחנו והם
אנחנו, והם
ואחרי הכל אנו רק בני אדם רגילים.
אני, ואתה
רק אלוהים יודע שלא היינו בוחרים לעשות את זה.
קדימה הוא זעק מאחור
והשורה הקדמית מתה.
והגנרל ישב והקוים על המפה
זזו מצד לצד.
כחול ושחור
ואין יודע מהו מה ומיהו מי.
למעלה ולמטה
אבל בסוף זה רק עגול ועגול.
לא שמעת זהו קרב מילים
זעק נושא הכרזה.
תקשיב בן, אמר האיש עם הרובה
יש לך מקום בפנים.

אני מתכוון, הם לא יהרגו אותך, אז אם תתן להם קצרה, חדה, מכה,
הם לא יעשו את זה שוב. מבין?
אני מתכוון הוא יצא בזול, כי לא אלקה אותו – הכיתי אותו רק פעם אחת!
אלו היו רק חילוקי דעות, אבל באמת…
אני מתכוון שנימוסים טובים לא עולים כלום, נכון?

למטה ובחוץ
אין מה לעשות אבל יש הרבה מזה מסביב.
עם, בלי
ומי יכחיש שעל זה נסוב המאבק?
סור הצידה, זהו יום עמוס
יש לי הרבה על הראש.
על הדרישה למחיר הפרוסה והתה
הזקן מת.

נזק מוחי
המטורף על הדשא.
המטורף על הדשא.
נזכר במשחקים, עטרת חינניות וצחוק.
חייבים להשאיר את המשוגעים על השביל.

המטורף במבואה.
המטורפים במבואה שלי.
העיתון מצמיד את פניהם המקופלים אל הרצפה
ובכל יום נער העיתונים מחלק עוד.

ואם הסכר יפרץ שנים לפני המועד
ואם אין חדר בראש הגבעה
ואם גם ראשך יתפוצץ בתחושה מבשרת רעות
נפגש בצד האפל של הירח.

המטורף בראשי.
המטורף בראשי.
הנף את סכין המנתחים, עשה את השינוי
ארגן את שפיותי מחדש.
נעלת את הדלת
וזרקת את המפתחות
יש מישהו בראשי וזה לא אני.

ואם העננים יפרצו, רעם באוזנך
אתה צועק ואין שומע.
ואם הלהקה שלך מתחילה לנגן מנגינות שונות
נפגש בצד האפל של הירח.

אינני יכול לחשוב על דבר לאמר מלבד…
אני חושב שזה נהדר! הא הא הא!

ליקוי
בכל שתגע
בכל שתראה
בכל שתטעם
בכל שתרגיש.
כל שתאהב
כל שתשנא
כל שתחשוד
כל שתשמור.
בכל שתתן
בכל שתעסוק
בכל שתקנה,
תתחנן, תשאל או תגנוב.
כל שתיצור
כל שתהרוס
כל שתעשה
כל שתאמר.
כל שתאכל
וכל מי שתפגוש
בכל מי שתעליב
וכל מי שתריב.
כל שעכשיו
וכל שהיה
כל שיבוא
וכל מה שמוכוון תחת השמש
אך הירח לוקה על השמש.

אין באמת צד אפל של הירח, למעשה כולו אפל

(פינק פלויד, מתוך היצירה "הצד האפל של הירח")
מוקדש לידידי נחום שיצא מדעתו בעקבות קשיי העולם וביקור אומלל בהודו.

הרבה ילדים שואלים "מה הייתי לפני שנולדתי?".
מבוגרים לעומת זאת חוששים מהמוות ושואלים "מה יהיה איתי לאחר מותי?".
כשאנו מתבגרים אנו מבצעים רציונליזציה של היותנו. אנו מבינים שנוצרנו עם הלידה (או 9 חודשים לפני כן) אבל מדוע אנו חוששים מהמוות?
במה שונה חוסר קיומנו לפני הלידה מחוסר קיומנו לאחר המוות?

ואולי כן? מחקר חדש קובע כי ניתן ללמד כלב זקן טריקים חדשים.
אז בכל זאת יש לי תקווה.

כאן.
ובכלל באתר הזה יש סרטונים מוזרים:
http://www.toxicjunction.com