דוד גוגל משחק בקוביות

הכל בחיים מקרי.
רבים סבורים כי אין מקריות בחיים וכי הכל נקבע מראש. המפורסם מביניהם היה אלברט איננשטיין שאמר: "אלוהים אינו משחק בקוביה". ובכן, האם הוא האמין, כרבים אחרים בקיומו של אלוהים או יישות עליונה אחרת המכתיבה את מעשינו?
אחרים מאמינים במזל, קארמה או מוג'ו.
אני מאמין שהכל מקרי ואנו מנווטים בזרם של אירועים סטטיסטיים מקריים בכדי להעלות את ההסתברות שלנו לתוצאה מוצלחת (מבחינתו).
היות וכך, החיים מזמנים לנו לעיתים רצף של אירועים משעשעים המדהימים אותנו בסמיכותם (ושאנו נוהגים לכנות בשם צירוף מקרים).
כבר אמר מאן דהוא: הסביר והבלתי סביר שונים ×–×” מזה שוני של תדירות ולא שוני של מהות. ובכן, אותו צירוף מקרים – אם האירועים שבו היו קורים בנפרד – לא היינו עוצרים אפילו לשנייה בכדי להתעכב עליהם. לא כך הוא שרצף האירועים גורם לנו לתמוה האם יש יד מכוונת מאחורי המקריות?
אתמול ×–×” קרה גם לי. ובעקבות המאורעות התחלתי לחשוב על מקריות, הסתברות, וצדק פואטי. לעצלנים שבכם – המסקנה בסוף.
להמשיך לקרוא

ההיסטוריה חוזרת: שליחת הודעות אימייל במהירות גבוהה לפני 200 שנה

לו-טק מגזין פרסם מאמר פרי עטו של כריס דה דקר המתאר אב כמעט נשכח של האימייל: הטלגרף האופטי.
בשנת 1791 הצרפתי קלוד שאפה פיתח את הטלגרף האופטי. הודות לטכנולוגיה הזו, הודעות יכלו לעבור מרחקים גדולים במהירות, ללא צורך בדוורים, סוסים, חוטים או חשמל. בתוך כמה שנים ניתן היה לשלוח הודעות ברחבי אירופה במהירות טיסתו של מטוס ובאופן אלחוטי ללא צורך בחשמל.
רשת הטלגרף האופטי הורכבה משרשרת של מגדלים… שנבנו במרחקים של 5 עד 20 ק"מ ×–×” מזה. בכל מגדל הוצב מפעיל, טלגרפר, שהשקיף בטלסקופ אל המגדל הקודם שבשרשרת. הדגל שבראש אותו מגדל הוצב לצורה מסויימת אותה העתיק המפעיל במגדל שלו. הודעה יכלה לעבור מאמסטרדם לוונציה בתוך כשעה. מספר שנים קודם לכן, רוכב על סוס ×”×™×” נדרש לפחות לחודש בכדי להעביר את אותה הודעה.
הרשת שימשה את הצבא והתקשורת המדינית בלבד, לציבור הרחב לא היתה גישה אליה – למרות שהיא שימשה לפרסום שערי מניות ומספרים זוכים בהגרלות מזל.
נסיון להקמת רשת דומה בצפון אמריקה נחל כשלון. המאמר של כריס דה דקר מתאר רק את הרשת המצליחה יותר, באירופה.
ניתן לקרוא את המאמר השלם כאן:
http://www.lowtechmagazine.com/2007/12/email-in-the-18.html