10 משפטים אופייניים למחפשי עבודה ומשמעותם

לאחרונה עסקתי מעט בגיוס וחיפוש בשוק ההי-טק הישראלי והתפעלתי מהיצירתיות של מנסחי הצעות העבודה כאן. להלן פירוש קצר לאלו מכם שאינם מצויים ברזי הניסוח ובדקויות הנסתרות:

  1. לחברת שמיליק ובניו הנמצאת בתנופת צמיחה דרוש/ה מנהל/ת פיתוח המעוניין/ת להתפתח מקצועית ולגדול עם החברה. פירוש: אין לנו גרוש על התחת, בוא תתחיל לעבוד בתנאי עבדות ונראה מה יהיה בהמשך.
  2. לחברה מובילה במרכז/צפון/דרום דרוש מומחה/מהנדס בכיר וכו'. פירוש: אנחנו חברה גדולה, בירוקרטית ומשעממת ויש לנו בעיה לגייס עובדים, בחיאת בוא תעבוד אצלנו.
  3. לחברת סטארט-אפ ממומנת היטב דרוש… פירוש: גייסנו איזה 20,000 דולר ויש לנו כסף להעסיק אותך איזה חודשיים, אולי שלושה.
  4. לחברת הייטק גלובאלית ומובילה בתחומה דרוש… פירוש: נכון, יש לנו גם סניף בארה"ב אבל אל תצפה לתנאים אמריקאיים, שכחת איפה אתה חי?
  5. לחברת המנצל טכנולוגיות מתקדמות דרוש (השלימו את המשרה)… נכונות לעבודה מאומצת… פירוש: התנאים שלנו בסדר וגם השכר סבבה אבל נקרע אותך 16 שעות עבודה ביום (וזה רק במשרד).
  6. לחברת הכל כלול דרוש ר"צ לניהול הפיתוח של המוצר המוביל שלנו. המועמד יעסוק באפיון ארכיטקטורה, ניהול 3 צוותי פיתוח, מעקב אחר עמידה ביעדים ותקציבים… פירוש: אין לנו כסף וכוח לגייס ארכיטקט, מנהל פרוייקט, ומנהל פיתוח אז אתה תעשה את כל זה. מה, יש בעיה? הרי אתה תותח לא?
  7. לחברת סטארט-אפ מגניבה העובדת עם גוגל/אפל/פייסבוק (מחק את המיותר)… פירוש: רק הקמנו את הסטארט-אפ הזה ואנחנו מנסים לדחוף לגוגל/אפל/פייסבוק איזה חתיכת תוכנה/טכנולוגיה שברור לנו שהם יעתיקו ברגע, אבל הי – אולי הם יעדיפו לקנות אותנו?
  8. לחברת סטארט-אפ מגניבה (בהמשך לסעיף הקודם, נושא המגניבות כנראה קוסם לדור ה-Y)… פירוש: 1. אנחנו לא יכולים לשלם לך כמה שאתה רוצה, אבל ראית את המטבח/חלל העבודה המעוצב והמגניב שלנו? 2. גייסנו ים של חברה צעירים שלא יודעים מהחיים שלהם, אבל תראה איזה גרוב יש פה…
  9. לחברת התוקע הנמצאת במיקום מרכזי… פירוש: 1. אנחנו נמצאים בשד' רוטשילד בתל-אביב. אם אתה לא תל-אביבי אל תחשוב אפילו על המשרה הזו. 2. אנחנו ברמת החייל/הרצליה פיתוח/(הוסף את האזור המועדף עליך) ונתקע אותך בפקקים לפחות שעה לכל כיוון. 3. (לפעמים) אנחנו ביקנעם. מה לא שמעת על כביש 6?
  10. לחברת הותיק דרוש ראש צוות בכיר לפיתוח… נסיון נדרש 1-2 שנים… פירוש: סתם תקענו את המילה בכיר כדי שתקרא את ההתעה שלנו. בעצם התכוונו לבוגר שפיתח איזה שנתיים ב…
  11. בונוס: לחברה ותיקה המפתחת יישומים פיננסיים בטכנולוגיה מאתגרת וותיקה דרוש… פירוש: אנחנו מפתחים תוכנות משעממות לבנקים בקובול. אם אתה אחד מ-3 מפתחי הקובול בארץ שעוד לא עובד, זה הצ'אנס שלך.

דוד גוגל משחק בקוביות

הכל בחיים מקרי.
רבים סבורים כי אין מקריות בחיים וכי הכל נקבע מראש. המפורסם מביניהם היה אלברט איננשטיין שאמר: "אלוהים אינו משחק בקוביה". ובכן, האם הוא האמין, כרבים אחרים בקיומו של אלוהים או יישות עליונה אחרת המכתיבה את מעשינו?
אחרים מאמינים במזל, קארמה או מוג'ו.
אני מאמין שהכל מקרי ואנו מנווטים בזרם של אירועים סטטיסטיים מקריים בכדי להעלות את ההסתברות שלנו לתוצאה מוצלחת (מבחינתו).
היות וכך, החיים מזמנים לנו לעיתים רצף של אירועים משעשעים המדהימים אותנו בסמיכותם (ושאנו נוהגים לכנות בשם צירוף מקרים).
כבר אמר מאן דהוא: הסביר והבלתי סביר שונים זה מזה שוני של תדירות ולא שוני של מהות. ובכן, אותו צירוף מקרים – אם האירועים שבו היו קורים בנפרד – לא היינו עוצרים אפילו לשנייה בכדי להתעכב עליהם. לא כך הוא שרצף האירועים גורם לנו לתמוה האם יש יד מכוונת מאחורי המקריות?
אתמול זה קרה גם לי. ובעקבות המאורעות התחלתי לחשוב על מקריות, הסתברות, וצדק פואטי. לעצלנים שבכם – המסקנה בסוף.
להמשיך לקרוא

מפעל מאושר?

לאחרונה הזדמן לי לעבוד על יישום לפלטפורמה ניידת חדשה. היות ולא היה לנו יישום לפלטפורמה כזו בעבר (אנדרואיד, אם אתם חייבים לדעת) שמחנו על ההזדמנות לתכנן את ארכיטקטורת היישום נכון, מבלי לרשת את חוליי הארכיטקטורה ביישומי הפלטפורמות הניידות האחרות שלנו.

במסגרת תכנון העל (High Level Design) ביקשתי מאחד המפתחים המוכשרים שלי לדאוג לכך שכל שירות של היישום יהיה מנותק מהשירותים האחרים, והטיפול בו יתבסס על הקצאה בזמן ריצה באמצעות מפעל מחלקות (אוי כמה שזה נשמע רע בעברית, הכוונה כמובן ל- Class Factory). להמשיך לקרוא

איזו שורה נוריד היום?

אנשים אוהבים לכתוב. הרבה מאוד אנשים אוהבים לכתוב. יותר אנשים אוהבים לדבר, אבל המון אוהבים לכתוב. והרבה. מתכנתים הם גם אנשים (ובכן, זה עדיין טעון הוכחה אבל בואו נצא מנקודת הנחה שזה נכון) וגם הם אוהבים לכתוב, והרבה.

באחד הפרוייקטים שבהם טיפלתי, עברה התוכנה מספר גלגולים שכללו התחלת פיתוח במיקור חוץ, המשך פיתוח עם פרילנסרים וסיום הפיתוח בבית החברה.

אפשר להגיד הרבה דברים טובים לזכותם של המפתחים ההודים, אבל ארכיטקטורה נכונה וקוד יעיל אינן הנקודות החזקות שלהם. מצד שני, ממש כמו אחד מהמנקים שלי בעבר, הם ישמחו לעשות תמיד מה שתגיד להם. צריך להוסיף תכונה קטנה ליישום – אין בעיה, שליכטה אחת ומאות שורות קוד חדשות נוספו. אין תכנון, אין פרקטיקות פיתוח מקובלות, אין תצורות תכנון (Design Patterns) – יש רק עבודה הודית קשה וארוכה שמניבה עשרות שורות קוד חדשות.

להמשיך לקרוא

מה שאנשים עוברים בשביל הסלולרי שלכם

קורותיו של מירון בקוריאה הרחוקה

יום שני
עוד לפני שהספקתי להתעורר משה מתקשר: "יכול להיות שצריך לנסוע דחוף לסמסונג". "טוב", אני אומר. גם בשבוע שעבר אמרו שצריך לנסוע דחוף לסמסונג וכלום לא קרה. "יכול להיות שעוד היום" משה מוסיף. "בסדר" אני ממלמל ומתעורר.
אני מגיע למשרד וכולם באטרף. כנראה שצריך לנסוע. מחר, רוב הסיכויים, אולי היום. אני חייב לחזור ביום הראשון ללימודים. הגדול עולה לכיתה חדשה, והקטן עובר גן ומחליף גננת. כנראה שאצטרך לבלות איתו זמן מה בימים הראשונים עד שיתאקלם. בכל תחילת שנה חוזר הטקס על עצמו, ויעל שאף היא מורה, אינה יכולה לעזור כי גם היא צריכה להתייצב בשמונה אל מול כיתתה החדשה. במשרד מרגיעים – אתה תהיה חזרה בזמן. נו טוב, כמה ימים בקוריאה זה לא אסון.
בשל התראה הקצרה, סוכן הנסיעות מצליח לסדר לי חזרה ביום הראשון ללימודים בשעה שבע בבוקר. בטח הוא חושב שאני יכול להספיק להגיע לפני שמונה הביתה… לא טוב. מנסים לבדוק, וכן – יש חזרה יום לפני, בלילה. זה סביר אבל הטיסות לשם לא. טיסה לבנגקוק עם עצירת ביניים של שמונה שעות וטיסת המשך לסיאול. לפחות הצליחו לסדר לנו חדר לתקופת ההמתנה בבנגקוק, בשדה התעופה שבנמל.
ברק שמתלווה אלי כדי לעזור בפיתוח חופשי ממגבלות שנת הלימודים החדשה וישאר קצת יותר. סוכן הנסיעות ממלמל שאין טעם בנסיעה כל כך קצרה כי כמעט לא יהיו ימי עבודה כשנגיע, ואני מסכים בליבי. אבל הנסיעה חשובה, וצריך להתארגן. היציאה – בערב! ואני במשרד, צריך לארגן שני מחשבים ניידים ולהתקין את כל מה שצריך עד אחר הצהריים, להספיק לעבור בבית כדי לארוז ולהפרד, והופ – לשדה. נקווה שלא נשכח כלום בהתארגנות בהתראה כל כך קצרה.
ברק שיצא מוקדם ללימודיו קבע שנפגש בשדה. אני מזמין מונית לשעה היעודה ומחכה. בינתיים אורזים (לא לשכוח מטענים), אוכלים מתקלחים ונפרדים מהילדים. מחכה למונית, והיא לא מגיעה. אחרי רבע שעה אני מתקשר – הם עוד דקה אצלי. כשהוא מגיע מודה נהג המונית ששכח אותי ונשבע שזה מעולם לא קרה לו. אם לא הייתי מתקשר הוא לא היה מגיע בחיים. כפיצוי אני משלם רק חצי מהמחיר הרגיל – אמריקה! למרות הכל אני מגיע לפני ברק. כשהוא מגיע – אני שואל אותו למה יש לו כל כך הרבה מטען? מסתבר שזה בשביל האוכל הכשר שהוא צריך לכל התקופה. אני עם טרולי ומחשב נייד מרגיש קליל כנוצה.
קצת לפני חצות ממריאים. טיסת לילה ראשונה.
להמשיך לקרוא

יוסי. שנתיים.

חזרתי מהאזכרה במלאת שנתיים למותו של יוסי נהרדע. היום התחיל בבוקר שטוף שמש, אך ככל שהתקרבתי לבית העלמין ירקון התקדרו השמיים והנוף האפיר.
היה עצוב לראות איך כל שנה מתמעטים האנשים הנאספים לכבד את זכרו של יוסי. מלבד הגרעין הקשה של המשפחה והחברים הקרובים אשר חוזרים בכל שנה, התמעטו הנאספים יחסית לאזכרה בשנה שעברה. ממובימייט הגיעו עידן וחברתו, אופיר, דריו, רנה ואורית.
הצטערתי מעט לראות שהטקס לבש אופי דתי יותר השנה. אינני בטוח שזה היה רצונו של יוסי (אם כי אני בטוח שזה היה רצון המשפחה). נקראו פרקי תהילים וקדיש, ונאמרו מספר מילים על פרשת השבוע בה מוזכר יוסף שהגן על אימו (נו טוב, אף פעם לא הייתי חזק בקטע הזה – תסמכו עלי שהדובר קישר איכשהו בין יוסף התנכי ליוסילה שלנו).
לקראת סוף דבריו החל לרדת גשם ונזכרתי בקלישאה של "השמיים בוכים עליו". מעניין אם השמיים בוכים גם על אלו שנפטרים בקיץ?
בסוף הטקס בכתה אימו שנראה כי לא השלימה עדיין עם מותו. שערה הלבין כולו ונראה כי היא הזדקנה מאוד מאז הפעם האחרונה בה ראיתי אותה.
נזכרתי כיצד הייתי נוזף בו כאשר הקוד שכתב לא תאם את ציפיותי, וכאשר הייתי מהסס לרגע (מן הסתם בשל מצבו) היה אומר – תתייחס אלי כאל כל מפתח אחר. נזכרתי כיצד פגשתי אותו בבית החולים, כחודש לפני מותו. הייתי טרוד עם המחלה של עדי (הם טופלו באותה מחלקה) והוא עודד אותי למרות שכבר היה חלש מאוד ותשוש.
הנחתי אבן על המצבה (אף היא יחודית לאופיו וסגנונו) והלכתי. לא עברתי הלאה, הלכתי. בדרך הביתה עוד חשבתי עליו ועל דרכו של עולם.
כשהגעתי הביתה שוב זרחה השמש, ומצב רוחי התעודד. שמחתי בחדשות ששמעתי מאופיר.
יוסי. שנתיים למותו.

נוסטלגיית היטק

נתקלתי לאחרונה במאמר ישן מגליון "עסקים" של מעריב שהתפרסם בתאריך 25 באפריל 2000. כותרת המאמר "הסטארט-אפיסט", ולהלן חלק מהכתוב תחת הפיסקה "1 – החבר'ה מהצבא" (כל הזכויות שמורות כמובן למעריב):

1 החבר'ה מהצבא

הדוגמא המובהקת שעולה כשמדברים על המודל של החבר'ה מהצבאהיא צ'ק פוינט. הסיפור על שלושת החברים (שהמוכר שביניהם הוא גיל שוויד) שהכירו בצבא ושהצליחו בגדול – מעצים את המיתוס, שממשיך להתקיים בגלגולים חדשים.

רמאל לוין בן 27, קלי מורד בן 35, בנימין תומר בן 40, ודן הוד בן 30, הם דוגמא נוספת למודל הזה. הארבעה הם המייסדים של חברת TellAPal שפיתחה מערכת לניהול והפצת מידע בטלפונים סלולריים ובפאלם-פיילוטים.מייסדי חברת מובימייט

לוין: "נפגשנו בצבא, בממר"ם, קלי היה המפקד של דן. אני הספקתי לשרת עם שניהם.אחר-כך קלי עזב ודן נהיה המפקד, כשבני שירת במשך השנים כאיש מילואים ביחידה.עוד בזמן ששירתנו חלמנו לפתוח חברה ביחד, לא בקטע של להיות מליונרים אלא פשוט כי אהבנולהיות ביחד ורצינו לעבוד ביחד".

אחרי שהקימו ביחד חברה אחת מובימייד (כך במקור – מ.א.) – ופרשו ממנה, החליטו הארבעה להקים את החברה הנוכחית. "בחודשים הראשונים", מספר לוין "כל אחד מאיתנו ויתר על משכורת מכובדת שהיתה לו במקום אחר, כדי להקים את החברה החדשה. אפילו רעבנו ללחם. לי היתה פחות בעיה כי לא הייתי נשוי. אבל לנשואים שבינינו זה היה הרבה יותר קשה. אין ספק שהעובדה שהכרנו כבר כמה שנים טובות ועבדנו ביחד, תרמה להצלחה ועזרה לעבור את השלבים הקשים בשלום".

העובדה הזו מסבירה גם את חלוקת העבודה, בין השותפים. "ההחלטות מתקבלות במשותף", מסביר לוין, "כשכל אחד תורם במקום שבו הוא הכי חזק. אין פה מקום למשחקי אגו, אני אהיה נשיא החברה ואתה תהיה יו"ר החברה. אני יודע מחברים, על חברות אחרות שנפלו על זה שאנשים התעקשו לקבל תפקידים שלא התאימו להם".

ללוין, שמשמש כמנהל המוצר של החברה, יש – איך לא, רק מלים חמות על הצבא: "כעתודאי, אתה צובר כל-כך הרבה נסיון שזה פשוט לא ייאמן, השיטות של הצבא הן כל-כך מדהימות שאני לא מבין איך לא מיישמים אותן בחוץ וחוסכים הרבה מהחומר התיאורטי שנלמד באוניברסיטאות ושלעיתים הוא חסר תועלת".

המשך המאמר דן בחברות ונושאים אחרים.