בחוץ נשמעת צפירה רמה.

דור: אבא – שמעתי עכשיו את צפירת העומר.

נזמר נא את שיר אליפלט
ונגידה כולנו בקול:
כאשר עוד היה הוא רק ילד,
כבר היה הוא ביש גדא גדול.
בו שכנים ושכנות דיברו דופי
ואמרו שום דבר לא יועיל –
אליפלט הוא ילד בלי אופי,
אין לו אופי אפילו במיל.

אם גוזלים מידיו צעצוע,
הוא נשאר מבולבל ומחייך,
מחייך מבלי דעת מדוע,
וכיצד ובשל מה זה ואיך.

ונדמה כי סביבו, זה מוזר,
אז דבר מה התרונן כה ושר.
בלי מדוע ובלי כיצד,
בלי היכן ובלי איך ולמה,
בלי לאן ומאיזה צד,
בלי מתי ובלי אן וכמה.
כי סביב ככינור וחליל
מנגינה מאירה, מצלצלת.
אם נסביר לך מה זה יועיל,
איזה ילד אתה אליפלט.

בליל קרב ברעום אש מזנקת,
בין אנשי הפלוגה קול עבר:
העמדה הקדמית מנותקת,
מלאי תחמושת אזל בה מכבר.
אז הרגיש אליפלט כאילו
הוא מוכרח את המלאי לחדש,
וכיוון שאין אופי במיל לו,
הוא זחל כך ישר מול האש.

ובשובו מהומם ופצוע,
התמוטט הוא, כרע וחייך.
הוא חייך מבלי דעת מדוע,
וכיצד ובשל מה זה ואיך.

ובליבות חבריו, זה מוזר,
אז דבר מה התרונן כה ושר.
בלי מדוע ובלי כיצד,
בלי היכן ובלי איך ולמה,
בלי לאן ומאיזה צד,
בלי מתי ובלי אן וכמה.
מסביב ככינור וחליל
מנגינה מאירה, מצלצלת.
אם נסביר לך מה זה יועיל,
איזה ילד אתה אליפלט.

ובלילה חבוש קסדת פלד,
אז ירד המלאך גבריאל,
וניגש למראשות אליפלט,
ששכב במשלט על התל.
הוא אמר: אליפלט אל פחד,
אליפלט, אל פחד וחיל
במרום לנו יש ממך נחת,
אף שאין לך אופי במיל.

זהו זמר פשוט גם תמוה,
אין ראשית לו וסוף והמשך,
זימרנוהו בלי דעת מדוע
וכיצד ובשל מה זה ואיך.

זימרנוהו כך סתם זה מוזר,
כי דבר מה התרונן בו ושר…

(אליפלט) מילים: נתן אלתרמן

לזכר חללי מערכות ישראל, חיים גולדיס ורפא ויינרייך ז"ל.

השנה חזרנו בחופשת הפסח למלון גני דן באשקלון, לשניימים עם דור ועדי לאחר שבשנה שעברה היינו כאן עם דור והוא מאוד נהנה.

המלון מציע מגוון רחב של אטרקציות לילדים, והשנה החלטנו שגם עדי יהנה מהשהות במלון. הילדים נהנו מאוד, ומרבית היום הסתובבו בין המתקנים השונים: מתקנים מתנפחים (כ-6 מתקנים מתנפחים גדולים ומגוונים), מסלול מכוניות חשמליות (כ-4 מכוניות שנוסעות במסלול מעגלי כ-5 דקות לסיבוב), מגרש מלא תלת אופניים (כ-6) לילדים קטנים קצת יותר. יש גם מתחם חדרי משחק ובו: חדר ג'ימבורי, חדר בובות, חדר מטבח וכלי אוכל, חדר מתקני נגינה ובובות פרווה, חדר מכוניות משאיות וטרקטורי משחק, חדר תאטרון בובות וספרי קריאה, מתחם מחשבי משחק לכל הגילאים (מקומפי ועד טרזן – 4 מחשבים)וחדר קולנוע עם ספות וכריות ובו מוקרנים כארבעה סרטים ביום, חלקם מדובבים. יש גם בריכה מקורה ומחוממת (למרות שהשנה הילדים היו קצת מצוננים ודילגנו על הבריכה).

בחדר היה קצת צפוף עם שתי מיטות הילדים שהתווספו. האוכל למבוגרים כבמרבית בתי המלון בארץ וברשת דן, ולילדים נקניקיות, תירס, צ'יפס, שניצלונים וכו'.

באשקלון עצמה אין מי יודע מה לחפש – חוץ מחוף הים הקרוב מאוד למלון ומהווה מוקד פעילות נוסף לילדים בעונת הקיץ. בשנה שעברה יצאנו עם דור לפאב במרינה באחד הערבים, אבל השנה היה קשה לצאת עם שני הפושעים הקטנים בערב והסתפקנו בפעילויות במלון – ערב שירים וריקודים בלילה הראשון וקרקס סיני (שהותיר את הילדים וחלק מההורים פעורי פה) בערב השני.

השנה נוסף גם שולחן טניס ליד חדרי המשחקים. מצב המחשבים לעומת זאת, התדרדר מעט יחסית לשנה שעברה (חלק מהמקלדות לא תפקד במאת האחוזים).

לסיכום: מומלץ להעסקת הילדים במשך כיום יומיים (עד שהם ממצים את העניין).

דור חזר היום מהגן עם שקית של אגוזי מלך ואגוזים חומים, ועלה בי זכרון ישן מילדותי: סבא חיים מגיע לביקור לפני פסח ומחלק לילדים אגוזים חומים ועגולים.

כל הפסח שיחקנו איתם, ולאחר חופשת החג הארוכה – פיצחנו ואכלנו.

היום חגגנו יום הולדת לעדי ודור. כל המשפחה היתה (סבים, סבתות, דודים ודודות, בני דודים ומרים עם שלושת נכדיה).

דור חגג היום יום הולדת בגן מיכל יחד עם אלון ועידו (החבר הכי טוב שלו בגן).

מרים הכינה לדור עוגה בצורת מגרש כדורגל שהפכה כמובן ללהיט בקרב הזאטוטים.

לקחתי היום את דור למוזיאון הילדים בחולון. כבר כשמתקרבים למוזיאון, רואים את פסלי הינשולים מפוזרים ברחובות הסמוכים למוזיאון. הינשול (ינשוף חתול) הינו מוטיב מרכזי בתצוגות המוזיאון.

פתחנו את יום הפעילות במוזיאון בסדנאות יצירה מהטבע. דור בחר להכין מסיכה. הוא קיבל מסיכת פלסטיק לבנה ועליה הדביק מיני חרוזים, עדשים, קישוטים ושערות צבעוניות. לאחר מכן המתנו לסיור במסלול באוהל הכניסה זוללים חטיפים ושתייה. יש מספר מתקני משחקים משעשעים (הרמת כדור בזרם אויר הנוצר מסיבוב ידית מפוח וכו'). במשחק עתידות של בזוקה ג'ו וחבורתו דור היה צריך לבקש משאלה והראשונה היתה: שעדידוש יבריא, והשניה: שסבתא לא תמות.

לאחר סדנת הפעילות התחלנו את הסיור במסלול"ממלכת הזמן" (מתאים לגילאי 3 עד 8 ). המדריכה מאיה ליותה אותנו ואת אור, הילדה שהצטרפה אלינו עם אביה לאורך כל המסלול. בהליכה מרחבת הכניסה לתחילת המסלול קיבלנו הסבר על הינשול (חבם כמו ינשוף וסקרן כמו חתול ולכן יודע ולומד הרבה דברים חדשים) המאפיין את המוזיאון. לאורך המסלול הילדים לומדים דברים חדשים (אם כי דור ידע את רוב הדברים ורק הבושה שעברה לו בהמשך מנעה ממנו לענות על שאלותיה של מאיה). לאחר מכן הסבירה מאיה לילדים על זיג וזג, זוג זחלים שאוכלים וישנים ולפתע מתחילים להשתנות והופכיםלגולם. הם קוראים לינשול לעזרתם והוא מסביר להם שהם יהפכו בעוד מספר ימים לפרפרים מרהיבים. אבל אבוי, חלף חודש וזיג וזג אינם נראים ולא הפכו לפרפרים. בשלב זה מגוייסים הילדים והופכים לבלשים שתפקידם לברר מה קרה לזיג וזג. יצאנו עם מאיה מחדר ההתחלה לקראת הכניסה למסלול "ממלכת הזמן" במוזיאון. עצירה קצרה לפיפי ושתייה (ובשלב זה דור החליט שנמאס לו מתחפושת הספיידרמן וחם לו מדי – והורדנו אותה) ואנחנו בדרך עם מאיה לדלת הכניסה אל המסלול החוויתי. בדרך הילדים "לובשים" את בגדי הבלשים שלהם (בכאילו, כמובן), ולפני הכניסה הם "מצליחים" לנחש את מספרי הגישה למנעול הדיגיטלי.

בכניסה למסלול חיטה ירוקה (לא בשלה) והילדים מספרים מה ניתן לעשות ממנה. בהמשך עולים לאורך שביל המתאר את עונות השנה והילדים מספרים מה הכי כיף לעשות ולאכול בכל עונה. בסוף השביל יורדים למקום שבו רואים את זיג וזג בתוך הגלמים שלהם, וקולם הבוקע מרמקול הנמצא לידם מתאר כיצד הם בבעיה ואינם יכולים לצאת מהזחל (ובשל כך הינשול מהכניסה לא ראה אותם כבר המון זמן). המדריכה מסבירה לילדים שיש מחילות קטנות במורד המדרגות, שם מסתתרות חיות שונות, ואולי אפשר לשאול אותם מה קרה לזיג וזג. החיות מופעלות חשמלית במתגים הנשלטים ע"י המדריכה, ואח"כ גם הילדים יכולים ללחוץ עליהם. בלחיצה על המתג יוצאת החיה מהמחילה ומדברת אל הילדים. אבוי, החיות אינן יודעות מה קרה לזיג וזג ומתלוננות על בעיות משלהן (הנחש אינו יכול להשיל את עורו, הצבה אינה יכולה להטיל ביצים, וגם לברוז, לקיפוד, לארנבים ולשתיל בעיות משלהם.

לאחר שהילדים מחבקים עץ גדול הוא מספר להם שהם עומדים להכנס למקום בו צריך למצוא ארבעה רמזים שיעזרו לגלות מה קרה לזיג וזג. בחלל הראשון מתגלה בריכה קטנה וצפרדעים לידה. בבריכה ראשנים ושברי עץ של הירח. הילדים מקבלים חכות ודגים את שברי הירח ומרכיבים אותו בכדי לגלות את הרמז הראשון – לילה. בחלל השני מתגלה עדר כבשים הפועות "אין לי מושג מה קרה לזיג וזג" כשרוכבים עליהן (פרט לכבשה אחת). כשמלטפים את הכבשה השתקנית היא מגלה שהרמז מסתתר מאחורי ערימת חבילות החציר (הכל מלאכותי, כמובן). הילדים מפנים את חבילות החציר ומתגלה מסך טלויזיה המקרין המלטת טלה ועוזר בפתרון הרמז – התחלה, התחדשות ובקיצור יום חדש – בוקר. לאחר מכן מטפסים אל מסדרון ובו כוורת ודבורה המבקשת מהילדים לצבוע את הכוורת שלה. הצבעים הנדרשים מושגים מערבוב של צבעי יסוד שהילדים מקבלים (פיסות עץ צבועות באדום, כחול, לבן וכו'), וכל ערבוב נכון של 2 פיסות עץ יוצר צבע נדרש ומדליק תא צבעוני בכוורת. כשכל התאים דולקים (בשלב זה הצטרפה ילדה נוספת שאיחרה לתחילת המסלול) הדבורה מציגה סרט על מסך טלויזיה קטן ומסבירה על הכנת הדבש, הזנת הילדים ולבסוף מובן הרמז השלישי – צהריים. בהמשך המסדרון מתקן ינשול זקן מתנייע (עולה ויורד ומתנדנד לצדדים) שהילדים יושבים בו ולומדים מהינשול הזקן את הרמז הרביעי – ערב. כל רמז ניתן בצורת שעון עם הזמן ביום, והילדים מגיעים לדלת עם שעון שרק אחרי שכוונו, כל אחד בתורו, את השעה עפ"י הרמז שבידם – היא נפתחת ונכנסים אל לב ממלכת הזמן.

דוחפים שער עץ ארוך וניצבים בפניו של שעון גדול שאינו פועל. כעת מתברר למה לא בקעו זיג וזג מהגולם – הזמן נעצר, וזו גם הסיבה לבעיות של כל החיות שפגשנו בדרך. הילדים מקבלים כל אחד מפתח ובאמצעותו מנסים להפעיל את השעון, אך זה אינו פועל כי חסר מפתח אחד. בפינה רואים את זיג וזג בתוך הגלמים שלהם, וזיג (או שמא היה זה זג, כבר שכחתי) מתוודה שהוא לא רוצה להשתנות ולכן הוא החביא את המפתח. הילדים מוצאים את המפתח ומכניסים אותו לשעון הגדול – וזה מתחיל ללכת, וכל הבעיות בממלכת הזמן נפתרות. בשלב זה מאיה שיבחה את הילדים שהם בלשים נהדרים, ועוברים הלאה, לחדר שבו רשת קורי עכביש ענקית. הילדים יושבים עליה ורואים סרט סיום בטלביש – טלויזיה עכביש שיורדת מהתקרה.

לאחר מכן יוצאים למסדרון שבו כוכבים מאירים ומנצנצים ומספרים מה הכי כיף ומתי מרגישים הכי טוב (דור: כשאבא מחבק אותי). תוך כדי עלייה במסדרון מופיעים פרפרי אור מרצדים על הרצפה והקירות עד שמגיעם למתקן הסיום בו הילדים יכולים לעוף כפרפרים. כל ילד נקשר לרצועות מנשא שמרים אותו למעלה באויר וכך הוא תלוי עם ידיים לצדדים ויכול "לעוף" כפרפר.

המסלול הסתיים והודינו למדריכה מאיה הנחמדה. יצאנו מהמוזיאון חולפים על פני בריכה מלאכותית מוארכת שניתן לשוט בה בסירות פדלים, משוטים או ממונעות עד למפל מעגלי גדול. באזור גם פארק רחב ידיים (פארק פרס), והשדות בסביבה היו מכוסים במרבדי סביונים צהובים. באזור גם פארק המים ימית 2000.

לסיכום: מסלול מומלץ מאוד לילדים סקרנים ואוהבי פעילות בגילו של דור. על הסדנאות אפשר לוותר.

בעידן התקשורת האלקטרונית נותר ידידי ג.ראן נאמן לצבי ישראל (אני קורא לו עדיין ידידי למרות שחודשים רבים לא התראינו). מכתבים וגלויות רבות קיבלתי ממנו ברבות השנים, ולהלן מקבץ מקרי מהם. להמשיך לקרוא ←

נתקלתי לאחרונה במאמר ישן מגליון "עסקים" של מעריב שהתפרסם בתאריך 25 באפריל 2000. כותרת המאמר "הסטארט-אפיסט", ולהלן חלק מהכתוב תחת הפיסקה "1 – החבר'ה מהצבא" (כל הזכויות שמורות כמובן למעריב):

1 החבר'ה מהצבא

הדוגמא המובהקת שעולה כשמדברים על המודל של החבר'ה מהצבאהיא צ'ק פוינט. הסיפור על שלושת החברים (שהמוכר שביניהם הוא גיל שוויד) שהכירו בצבא ושהצליחו בגדול – מעצים את המיתוס, שממשיך להתקיים בגלגולים חדשים.

רמאל לוין בן 27, קלי מורד בן 35, בנימין תומר בן 40, ודן הוד בן 30, הם דוגמא נוספת למודל הזה. הארבעה הם המייסדים של חברת TellAPal שפיתחה מערכת לניהול והפצת מידע בטלפונים סלולריים ובפאלם-פיילוטים.

לוין: "נפגשנו בצבא, בממר"ם, קלי היה המפקד של דן. אני הספקתי לשרת עם שניהם.אחר-כך קלי עזב ודן נהיה המפקד, כשבני שירת במשך השנים כאיש מילואים ביחידה.עוד בזמן ששירתנו חלמנו לפתוח חברה ביחד, לא בקטע של להיות מליונרים אלא פשוט כי אהבנולהיות ביחד ורצינו לעבוד ביחד".

אחרי שהקימו ביחד חברה אחת מובימייד (כך במקור – מ.א.) – ופרשו ממנה, החליטו הארבעה להקים את החברה הנוכחית. "בחודשים הראשונים", מספר לוין "כל אחד מאיתנו ויתר על משכורת מכובדת שהיתה לו במקום אחר, כדי להקים את החברה החדשה. אפילו רעבנו ללחם. לי היתה פחות בעיה כי לא הייתי נשוי. אבל לנשואים שבינינו זה היה הרבה יותר קשה. אין ספק שהעובדה שהכרנו כבר כמה שנים טובות ועבדנו ביחד, תרמה להצלחה ועזרה לעבור את השלבים הקשים בשלום".

העובדה הזו מסבירה גם את חלוקת העבודה, בין השותפים. "ההחלטות מתקבלות במשותף", מסביר לוין, "כשכל אחד תורם במקום שבו הוא הכי חזק. אין פה מקום למשחקי אגו, אני אהיה נשיא החברה ואתה תהיה יו"ר החברה. אני יודע מחברים, על חברות אחרות שנפלו על זה שאנשים התעקשו לקבל תפקידים שלא התאימו להם".

ללוין, שמשמש כמנהל המוצר של החברה, יש – איך לא, רק מלים חמות על הצבא: "כעתודאי, אתה צובר כל-כך הרבה נסיון שזה פשוט לא ייאמן, השיטות של הצבא הן כל-כך מדהימות שאני לא מבין איך לא מיישמים אותן בחוץ וחוסכים הרבה מהחומר התיאורטי שנלמד באוניברסיטאות ושלעיתים הוא חסר תועלת".

המשך המאמר דן בחברות ונושאים אחרים.

תוכלו לראות כאן וכאן מה קרה בימי ההולדת שלנו!