ארי פולמן קנה מיטה חדשה לבן שלו ברהיטי שאול ברחוב הרצל בתל-אביב. כ-2200 ש"ח, מיטת נוער עם מיטה נוספת נפתחת ומגירות – תתחדש.

את החשבונית, ביקש לשלוח למשרדו ברחוב יהודה הימית עשרים ומשהו. שאול המוכר, שהתקשה בתחילה לקלוט את שמו של הלקוח זריז ההחלטה (אריק? אריק? אריק? אה, ארי בלי ה-ק!) הציע לרשום על החשבונית – ריהוט משרדי, הצעה שהתקבלה בשמחה ע"י ארי.

והילד? אותו לא מעניין כלום. לא זמני אספקה, לא מע"מ ולא חשבונית. כל מה שהוא רוצה זה "אגינה" (או לגינה בעברית מצויה למי שאין לו ילדים). וארי? בעודו חוצה את מפתן החנות החוצה נשמע אומר: "בוא, עכשיו הולכים לגינה".

אבא ודור משחקים במשחק מחשב. אבא לא נזהר וטרזן צונח לאיזו תהום נסתרת.

דור: "אוף אבא אמרתי לך להזהר, אתה כזה שמוליאל!".

נלויתי היום לדור ולילדי גן מיכל לסיור בחוות טל טלה שבבאר יעקב.

הסיור החל בארוחת בוקר בין חבילות קש הפזורות בשטח החווה הגדולה. לאחרמכן הסבירה המדריכה גלית על משפחת הצאן ועל הכבשים והעיזים הגדלים בחווה.

בהמשך ניגשו הילדים להאכיל את העיזים בקש ותבן, ודור אפילו אזר אומץ ללטף את קרני העיזים. הילדים התאספו סביב גלית בכדי לראות כיצד חולבים עז, ולאחר מכן חלבו כל אחד בתורו את העז.

החלב נאסף לכד גדול, ואז התכנסו הילדים שוב בסככה המוצלת בין ערימות הקש. החלב חולק ביניהם בכוסות, והם למדו להכין גבינה ע"י הוספת אנזים מזרז לכוסות החלב, שהפך את החלב למוצק בתוך מספר דקות (תוך דקלום מילות הקסם – "הוקוס, פוקוס, חלב, חלב, הפוך לגבינה").כמו-כן למדו הילדים על תהליך הפיסטור ומדוע אסור לשתות ולאכול מוצרי חלב שלא פוסטרו ומכילים גם "חיידקים רעים" שמומתים בתהליך הפיסטור. בהזדמנות זו זללו הילדים גם חטיפים וממתקים לרוב.

לאחר הכנת הגבינה עברו הילדים לאפיית פיתות על גבי סאדג'. כל ילד קיבל כדור בצק שאותו שיטח ורידד עד לקבלת פיתה שטוחה ורחבה, וגלית המדריכה אפתה את הפיתות על גבי הסאדג' החם. הילדים קיבלו צלחות עם גבינת פטה ועיזים (מפוסטרת, אל דאגה) ואכלו אותן עם הפיתות שהכינו לעצמם.

בסוף הסיור קיבל כל ילד ארטיק קרח, וחזרנו באוטובוס (שעבור הילדים הינו חוויה בפני עצמה) אל הגן.

לסיכום: מקום מומלץ לביקור, ביחוד לילדים עירוניים שחיי החווה רחוקים מליבם. במקום חנות שמוכרת מתוצרת החווה (גבינות), ובית קפה שבו יכולים ההורים לחכות לסיום פעילות הילדים.

התכנסנו היום בבית הקברות החדש בראשון-לציון לאזכרת שנה לפטירתו של אבי ז"ל. בקטע "הדתי" ניהל חמי, עמירם, את הקראת הפסוקים מפרק תהילים קיט (על פי האותיות: ר פ א ל נ ש מ ה), ואת אל מלא רחמים. אריק קרא את קדיש היתום יחד איתי.

לאחר מכן נשאתי את הדברים הללו:

אבא,
עברה שנה מאז נכנעת למחלה שהכריעה אותך.
כבר שנה שאנו מרגישים בחסרונך ומתגעגעים אליך מאוד.
חסרות לנו השיחות הארוכות שהיינו מנהלים, חסר הידע, הכשרון, הציורים, הנגינה, משחקי השחמט.
אהבנו לדבר ולהתווכח על כל נושא, בעיקר בנושאי טכנולוגיה והנדסה, והשיחות איתך חסרות לי מאוד.
גם דור זוכר ומתגעגע. למרות שהוא היה קטן הוא נזכר מדי פעם ושואל איפה סבא? הוא רוצה שתצייר לו את הציורים היפים שהיית משרבט בדקות, שתנגן לו בחליל את השירים שאהב ושתלמד אותו לספור ולקרוא.
אהבנו לשמוע את הסיפורים שהיו לך על המשפחה, הצבא, העבודה שלך והטיולים בחו"ל.
כבר שנה שהשארת אותנו לבד ועזבת למקום אחר. זכית לראות את הנכדים, ובשנה שאינך עמנו הם גדלו והתפתחו.
אבא,
תשגיח עלינו ועל המשפחה.
מתגעגעים אליך מאוד – המשפחה, החברים, העמיתים לעבודה וכל מכריך ומוקיריך.

ולסיום אלקס נשא דברים בשם עמיתיו לעבודה של אבא.

הטקס היה מרגש מאוד ורבים הזילו דמעה.

אמא נעלבת כשדור אומר שהוא אוהב את אבא יותר.

אמא: מה אתה אוהב את אבא יותר?

דורמזהה את המוקש שבשאלה המכשילה ועונה: לא, אני אוהב את אמא ואת אבא באותו אוהב.