קודאק כרום – סופה של תקופה

Kodakchrome

Kodakchrome

קודאק הודיעה לאחרונה כי היא מפסיקה לייצר את סרט הצילום הצבעוני הידוע שלה, קודאק כרום.

ההתפתחות הטכנולוגית המואצת גורמת במקרים רבים לדחיקתן של טכנולוגיות ישנות מעל במת ההיסטוריה. במקרה הזה דוחקות המצלמות הדיגיטליות את יריבותיהן האנאלוגיות.

בכלל, טכנולוגיות אנאלוגיות הולכות ונעלמות מעל פני האדמה. בארה"ב (ובקרוב גם אצלנו?) כבר הפסיקו את שידורי הטלוויזיה האנאלוגיים. ויש עוד אינספור דוגמאות אחרות להשתלטות הדיגיטלית.

אהבתי את המצלמות עם סרטי הצילום. כל תמונה דרשה השקעה ותכנון מדוקדק, ותמונה טובה בהגדלה עלתה באיכותה על ההגדלות הדיגיטליות. אבל גם אני נכנעתי לנוחות ולמהירות שבצילום הדיגיטלי.

מישהו רוצה אריזה חתומה של קודאק כרום (פג תוקף בשנות התשעים)?

המדינה הסעודית : האם מתונה ומייצבת או שמא חממת טרור?

לסעודיה תדמית של מדינה מתונה עם קשרים ענפים מול המערב.  האם אכן מתונה?,  שהכל עניין של השרדות הממשל בכל מחיר?, או אולי סעודיה חממה אידיאולוגית ואחת מיצואניות הטרור הגדולות בעולם? להמשיך לקרוא

חיימקה שלי

חיים גולדיס

אני צופה בשידורי יום הזיכרון, מקשיב לשירים הנוגים ברדיו ותוגה אוחזת בי. אני עוצם את עיני והנה עולה וצפה תמונתך, צעיר בן 24. צעיר לנצח.
לא הכרתי אותך, אך שמעתי את סיפוריו של אבי ז"ל על חייך ומותך. הערצתי אותך על אומץ ליבך ומסירותך למדינה.
נהרגת בשיירת חולדה, ויש המספרים כי כאשר נפצעת בקרב עם נפילת השיירה למארב, סירבת לעכב את חבריך הנסוגים ונשארת עם הפצועים. אומרים שכאשר הערבים התקרבו העדפת למנוע מהפצועים סבל והתעללות ופוצצת את המשוריין עליך ועל הפצועים שהתרכזו בו.

שניים ממשורייני הגדוד שהגנו על המכוניות ועסקו בחילוץ תחת אש, נפגעו ושקעו בבוץ גם הם, מבלי שיכלו לפרוץ את טבעת המתקיפים המתהדקת סביבם. כשהתרבו הפצועים במשוריינים, והסיוע מכוחותינו הקרובים בושש להגיע, החליט מפקדו של אחד המשוריינים, חיים גולדיס, לפוצץ אותו על יושביו. לפי דברי חברים שהיו באזור, אמר אחד הפצועים בקשר: "שלום לכם חברים, הערבים הקיפו אותנו, אני פצוע ומפוצץ את עצמי עם המשוריין." וכן: "אנחנו לא נלך בשבי, אנחנו נתאבד". (מתוך אתר הפלמ"ח)

אילו נשארת בחיים היית היום כבן 85. אדם מבוגר.
בשנה שעברה פקדתי את קברך ביום האזכרה לחללי שיירת חולדה. לא הכרתי את האנשים שנאספו בבית הקברות הקטן שבקיבוץ חולדה ונדמה היה כי לא היו שם אנשים ממשפחתך. מרבית הנאספים היו אנשים מבוגרים, ומספר קטן של צעירים יותר, אולי כמוני, שבאו לחלוק את זכר הרוגי השיירה.
הקשבתי לשיחות שבין הנאספים, וניכר היה בהם שלמרות גילם – רוח הפלמ"ח, ההגנה, והצבא בראשית דרכו עוד מפעמת בהם. היתה שם גברת קשישה שהיתה כמדומני קשרית של השיירה, ועוד אחד שקולו רועם והיה מן המפקדים שניצלו. נכון, היו גם שיחות חולין על המשפחה (שלך לא תהיה) ושמחת חברים ותיקים שנפגשים רק לעיתים רחוקות.
עם תום האזכרה עלו המוזמנים לאוטובוס שהסיעם בחזרה אל העיר הגדולה ומשם התפזרו לבתיהם. הם הכירו אותך ואני רציתי לשמוע מהם מעט עליך, אולם לא אזרתי אומץ לפנות אליהם. הבטחתי לעצמי שהשנה אעשה זאת, אך "פיספסתי" את האזכרה שהתקיימה השנה במרץ.
למרות שלא נכחתי באזכרה, ישנם ימים רבים לאורך השנה בהם אני חושב עליך. עליך ועל רפא ויינרייך ז"ל, גם הוא בן דוד של אבי שנפל במלחמת העצמאות. אינני זקוק ליום הזיכרון כדי לנצור את דמותך, אך החלטתי דוקא ביום הזיכרון לכתוב חלק ממחשבותי.
חיים, חיימקה. אני מרשה לעצמי לקרוא לך כך למרות שאינני מכיר אפילו את בני משפחתך. אני יודע שבני דורי וילדי חייבים את חייהם ומדינתנו לך ולשכמותך שנפלו על תקומת המדינה.

נוח על משכבך בשלום.

דף ההנצחה לחיים גולדיס ז"ל
דף ההנצחה לרפא ויינרייך ז"ל
דף הזיכרון לחיים גולדיס מאתר הפלמ"ח
שיירת חולדה באתר הפלמ"ח
אתר הזיכרון לנופלי הפלי"ם
סיפור אוניית המעפילים "ברכה פולד"
דף ההנצחה מעמותת קשר
דף ההנצחה באתר המשפחתי
שיירת חולדה בויקיפדיה
סיפור שיירת חולדה באתר בית-אלפא

ג'יהאד או למה לעולם לא יהיה שלום עם החמאס

ג'יהאד – Djihad

מבחינה מילולית המילה ג'יהאד מתארת מאמץ המכוון להשגת יעד מוגדר. (איג'תיהאד הינה עבודתו של מלומד משפטן, המחפש פתרון לבעיה חוקתית. מוג'תהאד הוא אדם שהקדיש עצמו להגשמת הדת והמוסר. מספר כותבים בני הדת השיעית מבדילים בין ג'יהאד רוחני אותו מבצע המג'תהאד ומכונה הג'יהאד הנעלה, לבין ג'יהאד פיסי העוסק בבעיות קיומיות עכשוויות, ומכונה ג'יהאד נחות).
בחוק בהתאם לתפישה כללית והמסורת ההיסטורית, הג'יהאד מכיל פעילות צבאית, שנועדה להרחבת האסלאם או לשם הגנתו. המושג צמח מהעקרון הבסיסי של האסלאם האוניברסאלי והוא יישום דאר אל אסלאם ובאם נדרש, גם בכוח. יחד עם זאת עיקרון זה חייב באופן חלקי להיות מלווה בתפישה סובלנית כלפי דתות סֶפֶר אחרות המצויות בקהילה כגון יהודים ונוצרים. מול דתות ספר אילו, הג'יהאד נפסק, מייד כשהם נכנעים לסמכותו הפוליטית ומשלמים מיסי גולגולת וקרקע. בפועל,היהודים והנוצרים שחיו בחצי האי ערב עצמו, לא זכו ליחס בהתאם לתפישה סובלנית זו. לגבי עובדי האלילים, אין הקלות והם חייבים להמיר את דתם לאסלאם או להסתכן במוות או מכירה לעבדות.
להמשיך לקרוא

באדיבות מופז: כך תשארו השנה בארץ

בעקבות הפרסומים על הורדת דירוג הבטיחות של ישראל ע"י רשות התעופה הפדרלית בארצות הברית, והפנייה של האירופאים בנושא, עלו חששות כי חברות תעופה ישראליות וישראלים לא יוכלו לנחות באירופה או לטוס ליעדים בהם הטיסות עוברות מעל אירופה.

כאשר זה יקרה, ותהיו צריכים להשאר בארץ מחוסר ברירה, זכרו את המניפולטור והתככן הערמומי שאול מופז, והודו לו על תרומתו המכרעת בנושא.

כה רב היה רצונו של מופז להדיח את גבי אופיר מרשות שדות התעופה, עד שהיו אלה הוא ומשרדו שעוררו את נושא בטיחות התעופה, והזמינו את האמריקאים לבחון את הבטיחות אצלנו. כרגיל, שיקולים אישיים ופוליטיים עמדו אצל מופז לפני שיקולי טובת המדינה ואזרחיה.

באופן דומה, זכה מופז ברמטכ"לות בשל רצונו העז של איציק מרדכי (וכולנו יודעים מיהו איציק מרדכי) להתנקם במן וילנאי, ועל כן העדיף את מופז על פניו.

בשורה התחתונה – הבטיחות בישראל היא מן הטובות בעולם, ומחמירה אף מדרישות האמריקאים, וכנראה שלא נאלץ להפרד מאירופה. עם זאת הנזק התדמיתי שגרם מופז ישאר איתנו עוד לזמן רב.

הצד האפל של הירח

דבר אלי
שנים מזויינות הייתי משוגע,
פשוט שנים,
יובלות הייתי על הקצה,
קורע את התחת עבור להקות…

תמיד הייתי משוגע,
אני יודע שהייתי משוגע,
כמו רובנו…
קשה מאוד להסביר למה אתה משוגע,
גם אם אתה לא משוגע…

נשום
נשום, נשום באוויר,
אל תפחד לדאוג.
עזוב, אך אל תעזבני.
התבונן סביבך ובחר את סביבתך.

עוף גבוה והארך חיים
ובכה דמעות ופזר חיוכים
וכל שתראה ובכל שתיגע
יהיו חייך לעולם.

רוץ ארנב, רוץ
חפור מחילה, שכח מהשמש,
וכאשר תסתיים המלאכה לבסוף,
אל תשב הגיע הזמן לחפור נוספת.

כי תעוף גבוה ותאריך חיים
רק אם תרכב על הגאות
ותתאזן על הגל הגבה
אתה מאיץ לקראת קברך הקרב.

במנוסה
אכול ושתה כי מחר תמות, זה אני, האהאהא!

זמן
נסחף בתקתוק הרגעים המרכיבים יום משעמם
אתה נשבר ומבזבז את השעות באילתור.
בועט ומעיף חתיכת אדמה בעיר מגוריך
מחכה שמשהו או מישהו יראה לך את הדרך.

אז אתה אץ ורץ להשיג את השמש, אך היא מתכווצת
ומאיצה מסביב כדי להשיג אותך בהפתעה מאחור.
השמש זהה באופן יחסי אך אתה התבגרת,
נשימתך קצרה ומותך קרב ביום אחד.

כל שנה מתקצרת ותמיד אינך מוצא את הזמן.
תכניות שנכשלות כשלון מוחלט או חצי עמוד של שורות משורבטות
מחזיק מעמד ביאוש שקט כמיטב המסורת האנגלית
הזמן עבר, השיר נגמר,
חשבתי שיהיה לי עוד מה לומר.

נשום
בבית, שוב בבית.
אני אוהב להיות כאן כשאני יכול.
כשאני חוזר הביתה רעב וקר
זה טוב לחמם את עצמותי לצד האח.
הרחק מעבר לשדה
צלצולו של פעמון הברזל
קורא למאמינים לכרוע ברך
לשמוע את מקסם הלחשים הנאמרים ברכות.

המופע הגדול בשמיים
ואינני פוחד למות, כל זמן מתאים, אין לי בעיה.
מדוע אפחד למות?
אין לכך סיבה,
עליך ללכת מתי שהוא.

אם אתה שומע את הלחישות הללו אתה עומד למות.

מעולם לא אמרתי שאני פוחד למות.

כסף
לך כסף.
מצא עבודה טובה ומכניסה ואתה מסודר.
כסף הוא המניע.
תפוס את המזומן הזה בשתי ידיך ואגור.
מכונית חדשה, קויאר, חלום בהקיץ על ארבעה כוכבים,
אני חושב שאקנה לי קבוצת כדורגל.

חזור כסף.
אני בסדר ג'ק אל תיגע בפקטה שלי.
כסף הוא להיט.
אל תזבל אותי עם מעשיות צדקה.
אני במערך נסיעה, מחלקה ראשונה, באיכות גבוהה
ואני חושב שאני צריך סילון גב.

כסף הוא פשע.
חלוק אותו בהגינות אבל אל תיקח פרוסה מהעוגה.
כסף, כך אומרים
הוא שורש כל רע בימינו.
אבל אין פלא שאם אתה מבקש העלאה
הם לא נותנים כלום.

הא הא! הייתי בימין,
כן, ממש בימין!
בימין בוודאות!
בהחלט היית בימין, הברנש המשונה שעט להחבל.
נכון!
מדוע אנשים עושים מעשים?
לא יודע, הייתי אז ממש שתוי!
בדיוק אמרתי לו שהוא לא יכול להכנס למספר 2. הוא שאל למה הוא לא יכול לעלות בחופשיות, אחרי שצרחתי וצעקתי ואמרתי לו למה אתה לא עולה בחופשיות.
זאת היתה מכה הגונה, אבל יישרנו אחר כך את ההדורים.

אנחנו והם
אנחנו, והם
ואחרי הכל אנו רק בני אדם רגילים.
אני, ואתה
רק אלוהים יודע שלא היינו בוחרים לעשות את זה.
קדימה הוא זעק מאחור
והשורה הקדמית מתה.
והגנרל ישב והקוים על המפה
זזו מצד לצד.
כחול ושחור
ואין יודע מהו מה ומיהו מי.
למעלה ולמטה
אבל בסוף זה רק עגול ועגול.
לא שמעת זהו קרב מילים
זעק נושא הכרזה.
תקשיב בן, אמר האיש עם הרובה
יש לך מקום בפנים.

אני מתכוון, הם לא יהרגו אותך, אז אם תתן להם קצרה, חדה, מכה,
הם לא יעשו את זה שוב. מבין?
אני מתכוון הוא יצא בזול, כי לא אלקה אותו – הכיתי אותו רק פעם אחת!
אלו היו רק חילוקי דעות, אבל באמת…
אני מתכוון שנימוסים טובים לא עולים כלום, נכון?

למטה ובחוץ
אין מה לעשות אבל יש הרבה מזה מסביב.
עם, בלי
ומי יכחיש שעל זה נסוב המאבק?
סור הצידה, זהו יום עמוס
יש לי הרבה על הראש.
על הדרישה למחיר הפרוסה והתה
הזקן מת.

נזק מוחי
המטורף על הדשא.
המטורף על הדשא.
נזכר במשחקים, עטרת חינניות וצחוק.
חייבים להשאיר את המשוגעים על השביל.

המטורף במבואה.
המטורפים במבואה שלי.
העיתון מצמיד את פניהם המקופלים אל הרצפה
ובכל יום נער העיתונים מחלק עוד.

ואם הסכר יפרץ שנים לפני המועד
ואם אין חדר בראש הגבעה
ואם גם ראשך יתפוצץ בתחושה מבשרת רעות
נפגש בצד האפל של הירח.

המטורף בראשי.
המטורף בראשי.
הנף את סכין המנתחים, עשה את השינוי
ארגן את שפיותי מחדש.
נעלת את הדלת
וזרקת את המפתחות
יש מישהו בראשי וזה לא אני.

ואם העננים יפרצו, רעם באוזנך
אתה צועק ואין שומע.
ואם הלהקה שלך מתחילה לנגן מנגינות שונות
נפגש בצד האפל של הירח.

אינני יכול לחשוב על דבר לאמר מלבד…
אני חושב שזה נהדר! הא הא הא!

ליקוי
בכל שתגע
בכל שתראה
בכל שתטעם
בכל שתרגיש.
כל שתאהב
כל שתשנא
כל שתחשוד
כל שתשמור.
בכל שתתן
בכל שתעסוק
בכל שתקנה,
תתחנן, תשאל או תגנוב.
כל שתיצור
כל שתהרוס
כל שתעשה
כל שתאמר.
כל שתאכל
וכל מי שתפגוש
בכל מי שתעליב
וכל מי שתריב.
כל שעכשיו
וכל שהיה
כל שיבוא
וכל מה שמוכוון תחת השמש
אך הירח לוקה על השמש.

אין באמת צד אפל של הירח, למעשה כולו אפל

(פינק פלויד, מתוך היצירה "הצד האפל של הירח")
מוקדש לידידי נחום שיצא מדעתו בעקבות קשיי העולם וביקור אומלל בהודו.

דגל ישראל הנושא בתואר "הדגל הגדול בעולם" נפרש לכבוד יום העצמאות וחגיגות שנות ה-60

לרגל יום העצמאות ה- 60 למדינת ישראל, נפרש ע"י עובדי רשות הטבע והגנים, דגל ענק של מדינת ישראל בגודל של 200 X 100 מטר , גודל של כשני מגרשי כדורגל, לצד כביש ירושלים-ת"א, מול היישוב שעלבים בשטח חקלאי ועל שביל ישראל. רשות הטבע והגנים חרטה על דגלה שמירה על ערכי הטבע, ולכן נבחר מיקום מיוחד שאינו פוגע בטבע, לפרישת הדגל. הדגל נפרש בשדות חקלאיים של היישוב שעלבים, אשר בשל שנת שמיטה לא נמצאים בהם גידולים.
דגל ישראל
הדגל נפרש ע"י עשרות עובדי רשות הטבע והגנים כך שיתאפשר לצפות בו לכל הנוסעים על כביש 1 ולממריאים ונוחתים בנתב"ג. מדובר במבצע לוגיסטי מורכב אשר דרש שימוש במשאית, מנוף ורכבי שטח. הוצב שומר לשמירה על הדגל במשך 24 שעות. קיפול הדגל יתבצע לאחר יום העצמאות וזו הנקודה האחרונה בה יוצג הדגל בארץ.
פרישת הדגל נעשתה בשיתוף פעולה עם מטה חגיגות ה- 60 והשרה הממונה רוחמה אברהם ומשרד התיירות.
כידוע, הדגל הוכן ביוזמתה ובמימונה של האחות גרייס גלינדס-גופאנה, אשת עסקים מהפיליפינים שאוהבת את מדינת ישראל. היא פועלת בשנים האחרונות לקידום התיירות בין העמים והחליטה לציין את הקשר בין המדינות בשני דגלים זהים בגודלם: דגל ישראל ודגל הפיליפינים.
הדגל נתפר במהלך 3 שבועות על ידי 6 תופרים, בהנחיית שני מעצבים ובסיוע של 40 מתנדבים ומשקלו 5,200 ק"ג. הדגלים הישראלי והפיליפיני גדולים פי שניים ממידותיו של הדגל האמריקני "super flag" המחזיק כיום בתואר, הדגל הגדול בעולם.
הדגל נמדד ע"י נציגי ספר השיאים של גינס, שהכריזו עליו כ"דגל הגדול בעולם".

השן הראשונה שנפלה לדור

לדור נפלה אתמול השן הראשונה.
איכשהו נכנס לראשו הרעיון שאם הוא יניח את השן מתחת לכר בלילה, תחכה לו שם הפתעה בבוקר (באדיבות פיית השיניים).
כמובן שבבוקר דבר ראשון שהוא עשה כשהתעורר היה לבדוק מה קורה מתחת לכרית.
להפתעתו הוא מצא שם אלבום בולים קטן אותו הוא מבקש כבר זמן רב. הוא לא נרגע עד שחילץ מאיתנו הודאה שאנחנו דאגנו להפתעה ולא פייה נעלמה.
נו טוב, לפחות יום אחד הוא עוד האמין בתמימותו כי הפייה באמת שמעה את בקשתו…

"נס יהדות בולגריה"- 10/03/1943

היום 10/03/2008,לפני 65 שנים ניצלו 48,000 יהודי בולגריה, מגירוש אל מחנות ההשמדה הנאציים (רובם, כנראה יועדו למחנה טרבלינקה).
ב9/3/1943 בשעות הבוקר,חותם המלך בוריס השלישי, על צו גירוש לכל יהודי בולגריה, בלחץ הגרמנים, אשר שלטו בבולגריה מאז 1941 (למעשה, הוזמנו אליה ללא קרב).
בערי השדה ,(לא בעיר הבירה סופיה), החלה משטרת משרד הפנים הבולגרית, להדפק על דלתות בתי היהודים, ונציגיה הודיעו ליהודים להכין חבילות בגדים לכל בני הבית, עם שני פריטים מכל סוג, לקראת גירוש אל מחוץ למדינה.
בתאריך 09/03/1943, בערך בשעה 16:00, הוטל עוצר בעיר פלובדיב, (העיר של אמנו לוסי), בה נאמד מספר היהודים ב 5,000.
בתאריך 10/03/1943,בשעה 02:00, החלה אקצייה בכל העיר פלובדיב, היהודים נאספו בחצר
בית הספר (המכונה בלאדינו אל קורטיג'ו), ושם המתינו באימה.
בעת הזו,שנת 1943, כבר היה ידוע היטב על רצח היהודים המתבצע במזרח אירופה ויהודי פלובדיב, ידעו שהם הולכים אל מותם.
כך,מתוך ידיעה זו,ארגן רב העיר קריאת "שמע ישראל" המונית, בקול צעקה רמה, אשר נשמעה היטב ברחבי העיר ולקריאה זו הוסיף תפילה מצמררת : "שלא נהייה לסבון".
בתאריך 10/03/1943, שעה 06:00, פותחים שוטרי משרד הפנים הבולגרי, את דלתות חצר בית הספר, והחלו מובילים את היהודים אל עבר תחנת הרכבת,שם המתינו להם חיילים גרמנים.
באמצע הדרך,הודיע לפתע מפקד המשטרה בעיר לכל היהודים,לשוב לבתיהם וכי צו הגירוש בוטל ע"י המלך בוריס.
יהודי העיר ההמומים חזרו לבתיהם ומאז ועד לשחרור בספטמבר 1944 לא נעשה נסיון גירוש
נוסף בערי השדה, אלא רק גירוש של היהודים מסופיה אל ערי השדה בתאריך 24/05/1943.
(המלך ביטל את הצו עוד בלילה,אבל המידע הגיע לערי השדה רק בבוקר).

מי אחראי לביטול הצו: הכנסייה הפרובוסלבית הבולגרית אשר איימה בהטלת חרם דתי על המלך, סגן יו"ר הפרלמנט הבולגרי דימטר פשב וקומץ של פוליטיקאים אמיצים, אשר חרפו נפשם למען הצדק האנושי והצליחו לשכנע את המלך לבטל את הצו.

בשנת 1947 כבר היו בבולגריה 51,000 יהודים, ובין השנים 1947 ועד 1950 עלו מרביתם לישראל.

למה נותר הסיפור עלום כל כך הרבה שנים?
צירוף של אינטרסים. מחד המשטר הקומוניסטי אשר העלים את כל ההיסטוריה הקשורה לפועלו של המלך, כולל התנגדותו לגירוש ומאידך, סלידת הקומוניסטים מהממסד הדתי הפרובוסלבי. וגם אצלנו, כתוצר של מערכת החינוך, היתה בעייתיות לתאר מערכת כנסייתית באור כל כך חיובי ואמיץ, במיוחד בתקופת מלחמת העולם השנייה, בה כל הכנסייה מתוארת באור אחר לגמרי.

זהו סיפורו של "נס יהדות בולגריה"-היום לפני 65 שנים.

(באדיבות מוטי כנרי)